שלום הקרנף מת, ואז המלחמה פרצה

הסרט התיעודי ״שלום״, שזכה בפרסים בפסטיבל דוקאביב, עוסק בקרנף בשם שלום, שנולד ביום חתימת הסכם השלום עם מצרים ב-1979 וחי בגן החיות התנ״כי בירושלים במשך כ-30 שנה. לקראת סוף חייו, בגיל 45, הקרנף איבד את רצונו לחיות, והמטפלים שלו, גלעד משה ורושדי עליאן, התלבטו כיצד ומתי לבצע המתת חסד. מיד לאחר המתת הקרנף, פורצת המלחמה, והסרט משמש כאלגוריה למצב.

הבמאית מיטל צביאלי, שגדלה בקיבוץ חצרים ובמושבה כנרת, שירתה ככתבת חדשות חוץ בגל״צ ושימשה עורכת חדשות בערוצי תקשורת שונים לפני שסיימה לימודי תסריטאות. סרטה הקודם, ״המצלמה של דוקטור מוריס״, זכה בפרס הסרט הישראלי הטוב ביותר בדוקאביב. צביאלי סיפרה כי שהותה בת שלוש שנים בגן החיות התנ״כי לימדה אותה על חשיבות החופש, וכי היא מתנגדת לחרמות.

צביאלי תיארה את גן החיות התנ״כי כמקום שבו נוצרים קשרי אמון בין אנשים ממוצאים שונים, אך הזהירה מפני ראייתו כמיקרוקוסמוס אוטופי. היא ציינה כי היא נזהרת מלהגיע למסקנות מרחיקות לכת לגבי ״דו-קיום״, למרות שהיא שואפת אליו. היא הסבירה כי גן החיות משמש לעיתים כמקום לקליטת בעלי חיים ״עודפים״, שאינם מסתדרים חברתית בגנים אחרים.

לאחר מותו של הקרנף שלום ביולי 2023, התרחש טבח ה-7 באוקטובר, יום שבו היה אמור להתקיים בר המצווה של בנה של צביאלי. בעקבות אירועים אלו, היא התמקדה בסרט בדינמיקה בין המטפלים לבעלי החיים, במיוחד בתקופת סגירת הגן לקהל בימי המלחמה. שני קרנפים צעירים הגיעו לגן במקום שלום, ואחד מהם נקרא עידן על שם הזמר עידן עמדי, שנפצע בעזה, כסמל לקונצנזוס ישראלי.

צביאלי ציינה כי גני החיות בעולם שואפים לעבור ממרכזי תיירות למרכזי חינוך ומחקר, ולכן אין כוונה להרבות את אוכלוסיית הקרנפים. היא הביעה צער על ביטול השתתפות הסרט בפסטיבלים בינלאומיים בשל חרם, והדגישה את התנגדותה לשימוש באלימות לפתרון בעיות.