"היינו שתי ילדות מוקפות ערבים, הרגשתי כאילו הכבוד של עם ישראל על הכתפיים שלנו"

הסרט התיעודי "נצורות", שביצרה הקולנוענית עתיה זר יחד עם שירה ביליג, יוקרן בקרוב בפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים בירושלים. הסרט עוסק בחוויותיה של זר כילדה שגדלה בחברון, ובפרט בהתיישבות בבית הדסה בשנת 1979, אירוע שעיצב את חייה אך גם הותיר בה צלקות. זר, בת 51 ואם ל-12, מתארת את המעבר מבית פרטי לחלל משותף בבית הדסה כאירוע מטלטל ש״שמט את השטיח מתחתיי", ומביעה התלבטות לגבי הצגת קשייה האישיים והביקורת על הדרך האידאולוגית של הוריה, הרב משה והרבנית מרים לוינגר, שהובילו את ההתיישבות.

הסרט מתעד את כניסת קבוצת נשים וילדים מקריית ארבע לבית הדסה באביב 1979, בניסיון לחדש את היישוב היהודי בחברון. המתיישבות נותרו במקום תחת תנאים קשים, ללא מים זורמים או חשמל בחודשים הראשונים, עד שהממשלה התירה לבסוף מגורי יהודים במקום. שנה לאחר מכן, במאי 1980, נרצחו שישה בחורי ישיבה בפיגוע ירי בכניסה לבית הדסה, אירוע שהוביל בסופו של דבר להסדרת מגורי יהודים בבניין.

זר מספרת כי רק בגיל 40, בעקבות טיפול פסיכולוגי, החלה לעבד את חוויות הילדות הקשות מחברון ומהשהות בבית הדסה. היא מתארת את תחושת הבדידות והעזיבה, ואת הקושי שחשה כשהוריה, במיוחד אמה, היו שקועים באידאולוגיה ולא תמיד היו זמינים רגשית. זר מתמודדת בסרט עם ציטוטים קשים של אמה, הרבנית לוינגר, שהשוותה את הקשיים בבית הדסה למלחמתה של משפחתה בשואה, ואמרה כי "המלחמה על ארץ ישראל חשובה מהילדים". זר מבינה בדיעבד את עוצמתה של אמה ואת המחיר האישי ששילמה, אך גם את ההשפעה העמוקה שהייתה לאירועים עליה.

הסרט, שנוצר בתמיכת קרן קולנוע שומרון, נועד להציג קול מורכב, המשלב הזדהות עם הדרך האידאולוגית לצד הכרה במחיר האישי. זר מקווה שהסרט יעורר שיח פתוח על המחיר שמשלמים ילדים להורים אידאולוגים, ויאפשר להחזיק במורכבות מבלי לבחור בין תמיכה מלאה לביקורת מוחלטת. היא מציינת כי גם דור ההמשך, כמו בתה תמר, מחפש את מקומו האישי ומבטא רגשות שונים, מה שמהווה התפתחות טבעית של הדורות.