ישראל: מחסור היסטורי במים בכנרת, שיטפונות חריגים בדרום

שני עונות גשמים רצופות של מחסור במשקעים בצפון ישראל הובילו לנפח מים היסטורי נמוך בכנרת, המהווה את המקור העיקרי למים מתוקים במדינה. על פי דו"ח חדש של רשות המים, נפח המים שזרם לכנרת בשנים 2024/25 ו-2025/26 עמד על כ-208 מיליון מטרים מעוקבים בלבד, הנתון הנמוך ביותר שנרשם מזה 100 שנים.

למרות שבממוצע הארצי עמד היקף המשקעים בעונת 2025/26 על כ-95% מהנורמה, נתון זה מסתיר פערים אזוריים משמעותיים. בעוד שבמרכז הארץ ובמישור החוף נרשמו כמויות משקעים תקינות, באגן הכנרת נמדדו כ-90% מהנורמה, ובגליל המערבי אף רק 85%. הבעיה העיקרית היא שהעונה הגשומה האחרונה לא הצליחה לפצות על הבצורת של השנה שקדמה לה, והמקורות הטבעיים בצפון עדיין סובלים ממחסור.

מפלס הכנרת עלה בחורף האחרון בכ-94 סנטימטרים, אך נותר רחוק מהקו האדום העליון המציין את מפלסו המרבי. הוא אף התקרב לקו האדום התחתון, המציין את מפלסו המינימלי. נתונים מאוקטובר 2026 אף הראו כי מפלס האגם ירד מתחת לקו האדום התחתון.

במקביל למחסור בצפון, דרום ומזרח ישראל חוו עונה של גשמים עזים ושיטפונות חריגים. באזור מדבר יהודה וצפון הנגב ירדו למעלה מ-50 מילימטר גשם בפרק זמן קצר, אירוע בעל עוצמה נדירה. שיטפון חריג במיוחד נרשם בנחל צאלים, עם ספיקה מקסימלית של 570 מטרים מעוקבים בשנייה, הגבוהה ביותר מאז החלו המדידות.

החשיבות של המחסור בכנרת מתחדדת לאור קשיים שחוו לאחרונה מתקני התפלת המים של ישראל, שנאלצו להפסיק את פעילותם עקב מי ים עכורים. הדבר הדגיש את חשיבותם של מקורות המים הטבעיים כמאגר חיוני, גם במקביל למערך התפלה המתקדם. ראש רשות המים, Йехезкель Лифшиц, הדגיש כי כמות גשמים תקינה אינה מבטיחה התאוששות מלאה של מאגרי המים, וכי המצב דורש ניטור, חיזוי וניהול גמיש של משאבי המים.