ניאלץ להפסיק להתחנף

סנקציות שהטילו הולנד ובריטניה, שנאת ישראל בעצרת האו"ם, והענקת פרס נובל לשלום לנאווי פילאי, שקידמה דוח הקובע שישראל מקדמת הרעבה ורצח עם בעזה, מצביעים על תדמית שלילית של ישראל והיהודים בעולם. האופוזיציה, ובראשה יאיר לפיד, טוענת כי עבודה מדינית והסברתית נכונה תחזיר את ישראל למעמד של מדינה אהובה. עם זאת, נטען כי ייתכן שישראל מעולם לא הייתה מדינה אהובה, וכי עבודה הסברתית רגילה לא תפתור את הבעיה האנטי-יהודית הגלובלית.

הלחץ והסנקציות על ישראל נובעים בעיקר מכך שהיא נמצאת במלחמה פעילה ואינה מוכנה לסגת ממנה או לקדם את "פתרון שתי המדינות", קונצנזוס בינלאומי פרט לישראל. התנגדות לבנייה יהודית ביהודה ושומרון, כפי שהביעו נשיא צרפת מקרון וראש ממשלת בריטניה ברנהאם בעצרת האו"ם, נובעת מהחשש שהיא מונעת את הקמתה של מדינה פלסטינית. פעולותיה הצבאיות של ישראל נתפסות על ידי מנהיגים ומובילי דעה בעולם כסוג של אימפריאליזם.

הלחץ על ישראל צפוי לגבור כל עוד היא נוכחת ופעילה ביהודה ושומרון, בעזה או בלבנון. בעוד שבעבר פעולות צבאיות והתיישבות יכלו לעבור מתחת לרדאר, כיום התנועה הפלסטינית ניצחה בדעת הקהל העולמית ויצרה מומנטום אנטי-ישראלי. הממשלה הבאה תידרש להחליט אם להיכנע לדרישות אלה או להילחם בהן בדרכים התקפיות, כגון שיתופי פעולה המבוססים על עוצמה, סנקציות, פיתוחים טכנולוגיים אסטרטגיים ולוחמה פסיכולוגית התקפית, במקום מדיניות הסברה והתחבבות.

המאבק דורש יותר מעבודה מדינית והסברתית רגילה, ויש לבחור בין מדיניות ויתורים נוחה לבין מאבק עיקש. נדרש תמהיל בין שתי הגישות הללו.