"אנשים שואלים אותי למה אני ממשיך להגיע": סרט על המילואים קוטף פרסים

הסרט התיעודי "עין אחת פקוחה", של היוצר והבמאי תם גיאת, זכה בשני פרסים בפסטיבל דוקאביב: פרס הסרט הטוב ביותר ופרס סרט הביכורים. הסרט מתעד את חוויותיו של גיאת כשירת מילואים החל מ־7 באוקטובר, ואת הספקות והשאלות שעלו בו בעקבות המלחמה.

גיאת, ששירת ארבעה חודשים בחרמון ועוד סבבים בגבולות, החל לצלם את הסרט שלושה שבועות לאחר תחילת המלחמה. הוא מתאר בסרט את הפער בין המחויבות העמוקה שלו למדינה ולשירות לבין הסדקים באמונו, הנובעים מהשיח הציבורי ומהתנהלות הממשלה. "כשאני שומע את מי ששולחים אותי להילחם עסוקים בלפטור אחרים - האמון שלי נסדק", הוא אומר בסרט.

במהלך שירותו, גיאת נתקל במצבים שהעלו בו שאלות קשות, כמו פינוי סוכת אבלים פלסטינית בדרום הר חברון, שגרם לו לתהות "מי אמר שאני חלק מהצד הטוב בסיפור הזה?". הוא מתאר תחושת בושה במדים וחושש שחצה "קו אדום". הסרט אינו מכריע אם ישראל צודקת או טועה, אלא מתמקד בחוויה האישית של חייל הנאמן למדינה אך מלא ספקות.

הסרט, שהחל כמטלה בלימודי הקולנוע בבצלאל, הפך למסע אישי של גיאת. הוא החל לצלם מתוך רצון לתעד את הרוך והטבע, אך גילה שהמצלמה מתעדת את האבסורד והסערה הפנימית שלו. הסרט זכה להדים חיוביים, גם בקרב קהלים מגוונים, וגיאת מציין כי אנשים מתחברים לחוויה האישית שלו, גם אם מגיעים מקצוות פוליטיים שונים.

גיאת, בן 28, גדל במודיעין במשפחה דתית. הוא שירת בגדוד 50 של הנח"ל, ולאחר מכן למד קולנוע בבצלאל. שירות המילואים פגע בשגרת חייו, בקריירה וביחסים, אך הוא מתאר את התמודדותו ואת חשיבות המחויבות למרות הספק. הוא אף התחתן לאחרונה עם בת זוגו, מתכנתת במובילאיי.

הסרט מחולק לשני חלקים: הראשון עוסק במילואים בחרמון, והשני במחשבותיו של גיאת על המצב הפוליטי והחברתי בישראל, כולל סביב עסקאות חטופים וגיוס חרדים. שועל המופיע בסרט הפך למטאפורה להלך רוחו של גיאת, המנסה למצוא את הרוך והטבע בתוך הכאוס. גיאת מדגיש כי הסרט נובע מדאגה ואהבה לעמו, ואינו מנסה לערער אלא להציג חוויה אנושית כנה.