ג'נוסייד, דומיסייד ומנגנון הבריחה הישראלי ממה שקרה בעזה
תומצת מתוך Zman Yisrael על ידי baba
השיח המרכזי בישראל דוחה את הטענה כי המלחמה בעזה היא רצח עם, ורואה בה כלי ניגוח פוליטי. ההגנה הישראלית נשענת על הבחנה בין ההגדרה המשפטית של רצח עם לבין התפיסה הציבורית. עם זאת, היקף ההרס הפיזי והמוסדי בעזה, הכולל הרס של רוב יחידות הדיור ומוסדות חיוניים, אינו יכול להיות מנותק משאלת הכוונה. הקושי הישראלי להתמודד עם המציאות נובע מתרבות פוליטית שהפרידה בין הדמוקרטיה לכיבוש, והסרט "נז"א" מנסה להציף את המנגנונים שמאחורי ההרס.
הידיעה ב-6 שורות · תקציר של baba
- השיח המרכזי בישראל דוחה את הטענה לרצח עם בעזה ורואה בה כלי ניגוח פוליטי.
- ההגנה הישראלית מבחינה בין ההגדרה המשפטית של רצח עם לתפיסה הציבורית.
- היקף ההרס הפיזי והמוסדי בעזה, הכולל הרס של 76.6% מיחידות הדיור, אינו ניתן לניתוק משאלת הכוונה.
- המונח "דומיסייד" רלוונטי לתיאור הרס התשתיות האזרחיות בעזה.
- הקושי הישראלי להתמודד עם המציאות נובע מהפרדה היסטורית בין הדמוקרטיה לכיבוש.
- הסרט "נז"א" מנסה להציף את המנגנונים שמאחורי ההרס בעזה, אך הדיון נוטה להתמקד בתחושת הקורבנות הישראלית.
השיח המרכזי בישראל, הן הציבורי והן האקדמי, דוחה את הטענה כי המלחמה בעזה מהווה רצח עם, ורואה בה כלי ניגוח פוליטי שמטרתו לשלול את לגיטימיות קיומה של ישראל. גם גורמים מתונים יותר, המודים בזוועות ובאפשרות לפשעי מלחמה, נרתעים מהשימוש במונח "רצח עם", מחשש שיביא לבידוד בינלאומי של ישראל.
ההגנה הישראלית נשענת על הבחנה בין ההגדרה המשפטית הפורמלית של רצח עם, הדורשת הוכחת "כוונה להשמדה" מפורשת, לבין התפיסה הציבורית, הרואה בו אירועי קיצון של השמדה שיטתית כמו השואה. הבחנה זו יוצרת "חומה מלאכותית" בין היקף ההרס לבין כוונת ההשמדה, כאילו ההרס עצמו אינו יכול להעיד על הכוונה.
עם זאת, אמנת האו"ם למניעת רצח עם, אף שהגדרתה צרה יותר מהתפיסה המקורית של רפאל למקין, מחייבת לבחון הן את ההרס והן את הכוונה. היקף ההרס הפיזי והמוסדי בעזה, הכולל הרס של 82 אחוזים מהמבנים ו-76.6 אחוזים מיחידות הדיור, לצד הרס מוסדות חינוך, בריאות ותרבות, אינו יכול להיות מנותק משאלת הכוונה.
המונח "דומיסייד", המתאר הרס נרחב של תשתיות אזרחיות, רלוונטי לתיאור המצב בעזה. דוחות מצביעים על הטלת עשרות אלפי טונות של חומרי נפץ, יותר מהפצצות דרזדן, המבורג ולונדון במלחמת העולם השנייה. למרות היקף ההרס, התקשורת הישראלית כמעט ולא הציגה את ממדיו, והוא נותר "בלתי נראה" לציבור הישראלי.
הקושי הישראלי להתמודד עם המציאות נובע מתרבות פוליטית שהפרידה במשך שנים בין הדימוי הדמוקרטי של ישראל לבין משטר הכיבוש בשטחים. הפרדה זו יצרה "מידור מוסרי", שאפשר לחברה הישראלית להגן על תפיסתה העצמית כדמוקרטית מבלי להתמודד עם הסתירות.
הסרט התיעודי "נז"א" (Nezah) מציף אל השיח הישראלי את המנגנונים שמאחורי ההרס בעזה, פחד, דמוניזציה ורצון לנקמה, ומערער על תפיסת עולם זו. למרות קיומו של ציבור קטן בישראל המנסה להתמודד עם "העיוורון" הזה, הדיון הציבורי נוטה להסיט את תשומת הלב מההרס עצמו אל תחושת הקורבנות הישראלית. הדיון על עזה אינו יכול להישאר לכוד בוויכוחים סמנטיים, שכן התיעוד העובדתי של ההרס אינו ניתן להכחשה.
מוזכרים