אירופה הלקוחה הראשית של הנשק הישראלי, אז למה הריכוז באמריקה?

יצוא הביטחון הישראלי הגיע לשיא של 19.2 מיליארד דולר בשנת 2025, כאשר 36% מהיצוא הופנה לאירופה ורק 13% לצפון אמריקה. למרות הנתונים, נראה שהשוק הביטחוני הישראלי מתמקד באירופה, בעוד שההון והקשב נותרים באמריקה. היקף הפעילות האמריקאית מטעה, שכן חוזים רבים, כמו חוזה של 1.25 מיליארד דולר לייצור מיירטי טמיר, מיועדים ללקוח ישראלי אך מיוצרים בארצות הברית. בתעשייה האווירית, רוב ההכנסות מצפון אמריקה מגיעות מחטיבת התעופה, הכוללת הסבות, תחזוקה ומכלולים, ולא מאימוץ מערכות ישראליות על ידי הפנטגון.

לעומת זאת, באירופה, רוב ההכנסות מגיעות מהחטיבות הצבאיות. גם חברת אלביט, למרות שוק ביטחוני משמעותי בארה"ב, הכניסה יותר כסף באירופה. מזכר הסיוע מ-2016 קבע כיוון של העברת הוצאות צבאיות לארה"ב, ומדיניות אמריקאית מפברואר 2026 אף מעגנת את הרעיון של שימוש ברכש זר להרחבת הייצור האמריקאי. הבעיה היא שישראל מימנה מדיניות זו כאילו הייתה שלה, כאשר משרד הביטחון והנהלות החברות אישרו העברת ייצור והקמת חברות בנות בארה"ב ללא הצדקה כלכלית מספקת, תוך מדידת נוכחות במקום ביקוש ותשואה.

חלופות לתלות האמריקאית, כמו פיתוח עצמאי או שיתוף פעולה עם אירופה, נעצרות עוד לפני שהן מגיעות לבחינה רשמית, בשל "פחדנות מוסדית" והנחה שהתשובה ידועה מראש. תפיסה זו, לפיה אמריקה היא אסטרטגיה ואירופה היא שוק, מתיישנת. ישראל ואירופה קשורות גאוגרפית וביטחונית לאותו מרחב, עם איומים משותפים מאיראן ורוסיה. גרמניה, פינלנד וסלובקיה רכשו מערכות ישראליות באישור אמריקאי, בעוד שביוון נבנה מודל הפוך של ארכיטקטורה ישראלית משותפת. אירופה הופכת טכנולוגיה ישראלית לכוח אירופי, אך ישראל עדיין לא הפכה את השוק האירופי לעומק תעשייתי משלה.

הפוליטיקה האירופית דורשת השתרשות, וישראל צריכה להיות מושקעת כך שהוצאתה תשפיע על עובדים, ספקים והון אירופיים. תוכנית ההלוואות האירופית SAFE דורשת 65% רכיבים מהאיחוד או ממדינות שותפות, ויכולת פיתוח ללא וטו של מדינה שלישית. השקעה חדשה בארה"ב צריכה כעת לקוח מזוהה וערך שיישאר בישראל, אחרת היא מתחרה בהשקעה אירופית. היעד הוא בניית ארכיטקטורה מקבילה שתייתר את התלות האמריקאית, עם שכבות הגנה שניתן לייצר ולייצא ללא אישור אמריקאי. שותפות עם הודו הוכיחה את עצמה כמקפצה, וכך גם שיתוף פעולה עם אירופה, תוך שמירה על קניין רוחני ישראלי וזכויות פיתוח. יוון וקפריסין יכולות להפוך למוקדים מרכזיים באירופה, שישרתו את ישראל גם במלחמה. הזמן קצר, ואירופה משלבת במהירות את אוקראינה בתעשייה הביטחונית שלה, עם ניסיון מבצעי טרי ויכולת פיתוח מהירה. אם התעשיות הישראליות לא ייכנסו לייצור האירופי, אירופה תבנה אלטרנטיבה בלעדיהן.