נתניהו שואף להפוך את ישראל למעצמה ימית, אך נתקל במכשולים

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שואף להפוך את המדינה לאחת המעצמות הימיות המובילות בעולם. עם זאת, תוכניותיו נתקלות בקשיים גיאוגרפיים, כלכליים ותשתיתיים משמעותיים, כך לפי ניתוח של המומחה הטורקי ג'ם גורדניז. גורדניז מציין כי ישראל תלויה באופן קריטי בסחר ימי, כאשר כ-99% מהסחר החוץ שלה מתבצע דרך הים. בנוסף, הפקת גז טבעי משדות ימיים כמו תמר, לוויתן וכריש מהווה חלק מרכזי באנרגיה של ישראל. איומי החות'ים בים האדום ולחץ איראן במצר הורמוז חשפו את פגיעותה של ישראל מחוץ לחופיה.

דוגמה בולטת לכך היא נמל אילת, שבו חלה ירידה דרסטית במספר הספינות הנכנסות מ-134 בשנת 2023 ל-16 בלבד ב-2024, מה שהוביל לירידה של כ-80% בהכנסות עקב עליית דמי הביטוח והסיכונים.

למרות האתגרים, ישראל ממשיכה לחזק את יכולותיה הימיות. המדינה מקבלת צוללות מתקדמות מגרמניה, כולל הצוללת החדשה "דרקון", ומציידת את הצי בספינות טילים מסוג "סער 6" וספינות נחת מתוצרת ארה"ב. תעשיית הביטחון הישראלית מפתחת גם כלי שיט בלתי מאוישים למשימות סיור ולחימה.

עם זאת, גורדניז סבור כי חימוש מתקדם אינו מספיק כדי להפוך את ישראל למעצמה ימית עולמית. אורך החוף הישראלי, כ-204 קילומטרים, מוגבל, ויכולות התיקון של ספינות מסחריות גדולות בבתי המלאכה המקומיים אינן מספקות. בנוסף, היעדר משמר חופים אזרחי מטיל את האחריות על הגנת הגבולות הימיים על גורמים צבאיים, מה שכבר גרם בעבר לתקריות בינלאומיות.

בעיות נוספות כוללות את העובדה שחלק ניכר מספינות חברת "צים" הן בשכירות מבעלים זרים, מה שמגביל את יכולתה של ישראל להסתמך באופן מלא על משאביה הימיים. כדי לחזק את מעמדה האסטרטגי, ירושלים מפתחת שיתופי פעולה עם יוון וקפריסין, ומרחיבה את קשרי האנרגיה עם מצרים, המשמשת כמדינה חשובה לייצוא גז טבעי ישראלי לאירופה.