הגוש ש"הסתדר" והדילמה של בן גביר: הסכמי העודפים - ואיך הם ישפיעו על הבחירות

לקראת הבחירות הקרבות, מפלגות בישראל ממהרות לחתום על הסכמי עודפים, הסדר חוקי המאפשר למפלגות קרובות אידיאולוגית או פוליטית להעביר ביניהן קולות לאחר ספירתם, במטרה למנוע בזבוז קולות ולהגדיל את כוחן בבחירות.

הסכמים אלו, המבוססים על חוק בדר-עופר משנת 1973, מאפשרים למפלגות החתומות לספור את קולותיהן כאילו התמודדו יחד ברשימה אחת. לאחר חלוקת המנדטים השלמים, מחושבים "עודפים" באמצעות נוסחה ייעודית, והמנדט הנוסף הולך לרשימה או לצמד הרשימות בעל המודד הגבוה ביותר. שיטה זו נוטה להטיב עם המפלגות הגדולות יותר, אך גם מפלגות קטנות יכולות לזכות במנדט נוסף.

המפלגות יכולות לחתום על הסכמים עד 11 יום לפני הבחירות, בכפוף לאישור ועדת הבחירות המרכזית. אי-חתימה על הסכם עלולה להוביל לאובדן קולות ולביקורת פוליטית. בבחירות האחרונות, מפלגות רבות כבר חתמו על הסכמים: גוש השינוי, הכולל את מפלגותיו של גדי איזנקוט ויאיר גולן, נפתלי בנט ואביגדור ליברמן, חתמו על הסכמים הדדיים. הרשימה המשותפת ורע"מ חתמו גם הן על הסכם, תוך התחייבות לקמפיין הוגן. הליכוד והציונות הדתית חתמו יחד, מה שהותיר את איתמר בן גביר ואת עופר וינטר ללא הסכם עם מפלגות גדולות, למרות הצעות שהתקבלו. המפלגות החרדיות, ש"ס ויהדות התורה, חתמו אף הן על הסכם, המדגיש את המשך שיתוף הפעולה ביניהן.

הסכמי עודפים אינם ייחודיים לישראל ונהוגים בדמוקרטיות נוספות. חוק בדר-עופר נועד לתקן שיטה קודמת שהיטיבה עם מפלגות קטנות. המפלגה שקיבלה את השארית הגדולה ביותר של הקולות היא זו שזכתה במנדט הנוסף.