הלילה שבו הלכנו לישון עם פרס וקמנו עם נתניהו: 30 שנה לבחירות שעיצבו את השבטיות הישראלית

המאמר סוקר את הבחירות לכנסת בשנת 1996, שלושה עשורים לאחר מכן, ובוחן כיצד הן עיצבו את הפוליטיקה הישראלית והובילו לקיטוב ולשבטיות פוליטית. הבחירות הללו היו הראשונות בהן בנימין נתניהו פרץ לתודעה הפוליטית, והן התרחשו על רקע אירועים דרמטיים כמו רצח יצחק רבין וגל פיגועי טרור, שהשפיעו באופן משמעותי על דעת הקהל ועל תוצאות הסקרים.

הקמפיין של נתניהו, שנוסח על ידי היועץ האמריקני ארתור פינקלשטיין, התבסס על חלוקה בין "יהודים" ל"ישראלים", ופנה לרגשות ולזהויות. בניגוד לכך, שמעון פרס, אז ראש הממשלה, נתפס כמי שמוביל קו שלום, אך התקשה להתמודד עם המציאות הביטחונית הקשה. המפלגות החרדיות, ובפרט ש"ס, מצאו עצמן בעמדה מורכבת, כאשר מנהיגותן נטתה לפרגמטיות פוליטית בעוד בוחריהן היו ניציים יותר. הרב עובדיה יוסף, מנהיג ש"ס, נקט עמדה ניטרלית פומבית, אך מקורביו טוענים שתמך בפרס. לעומתו, הרב שך והחרדים נטו לתמוך בליכוד, ברית שהחלה עוד בימי מנחם בגין.

המאמר מצביע על שינוי משמעותי בדפוסי ההצבעה לאורך השנים. בעוד שבשנות ה-90 הייתה תנודתיות חדה בין המחנות, כיום הפוליטיקה הישראלית מאופיינת בקיטוב רגשי ובשבטיות, כאשר האמון בין הגושים נמוך. החרדים, שהיו גמישים יותר בעבר, כיום מקושרים באופן טבעי יותר לימין. גם עולי ברית המועצות, שהיו כוח פוליטי משמעותי וגמיש, הצביעו כיום באופן כמעט מוחלט לגוש הימין. הקיטוב הנוכחי מתבטא בתפיסה שהצד השני הוא "אויב", והוויכוח האידאולוגי הוחלף בחוסר אמון עמוק.

הבחירות של 1996 סימנו את תחילת עידן נתניהו, אך גם את תחילת הפיצול הפוליטי העמוק. למרות הבטחות השלום של נתניהו, הוא הוביל מהלכים כמו פינוי חברון והסכם וואי, שעוררו זעם בימין. פרשת "בר-און חברון" והחיסול הכושל של חאלד משעל ברבת עמון היו אירועים סוערים בקדנציה הראשונה שלו. נתניהו גם חידד את פוליטיקת הזהויות, כשהאשים את "האליטות" בשנאת העם. אריה דרעי הורשע בשוחד, אך הפך את המשפט לקמפיין פוליטי. בשנת 1999, אהוד ברק ניצח את נתניהו, אך גם אז, הקיטוב הפוליטי החל להתבסס, והגמישות הפוליטית שהייתה קיימת בעבר הלכה ונעלמה.