"המציתה והכבאית של המזרח התיכון": כך קטאר הפכה למנוף השפעה בעזה

קטאר הפכה למנוף השפעה משמעותי במזרח התיכון, ובפרט ברצועת עזה, תוך שהיא מנצלת את מעמדה כמתווכת כדי לרצות את כל הצדדים. לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, קטאר הביעה דאגה מהשלכותיה וחשש מפני שינוי ביחסיה עם ארה"ב. למרות הצהרות ראשוניות שהאשימו את ישראל, קטאר פעלה מאחורי הקלעים, תוך שימוש בקשריה בוושינגטון, כדי להבטיח את המשך מעורבותה במשא ומתן בין ישראל לחמאס בתיווך אמריקאי.

קטאר פיתחה אסטרטגיה של "רצון לכל הצדדים": היא סייעה לישראל בנושא החטופים, ובכך רצתה את ארה"ב שראתה בכך סיוע להרגעת המצב. במקביל, היא הבטיחה לחמאס ויתורים במשא ומתן וסיוע הומניטרי לעזה, ששימש גם ככלי לחיזוק גורמים עוינים ואף ארגוני טרור, בין אם באמצעות הכנסת חימוש או חומרים דו-שימושיים, שאפשרו לחמאס להפנות משאבים ללחימה.

קטאר נמנעה מלאיים בעזיבת התיווך גם לאחר אירועים קשים, מתוך הבנה שמעמדה כמתווכת הוא כלי מרכזי לשמירה על דריסת רגל בעזה. היא מחפשת מנגנונים נוספים להגברת רלוונטיות, כולל קשרים עם הרשות הפלסטינית וגורמים כמו המופתי בירושלים, וכן בוחנת שיתופי פעולה עם פיפ"א בפרויקטים בעזה, תוך ניצול קשריה עם דמויות חזקות במשטר הקטארי.

באמצעות שילוב של מנועים פיננסיים, הומניטריים, דיפלומטיים ותיווך, קטאר הצליחה לבסס דריסת רגל דומיננטית בעזה, לעיתים בניגוד לרצון ישראל, וליהנות מלגיטימציה בינלאומית למרות תמיכתה בחמאס. הקרן "החינוך מעל הכל" של שייח'ה מוזא, למשל, פועלת להכנסת ספרי לימוד, אף שמוזא עצמה הספידה את סינוואר.