כשיועצים מפשלים: אלה העצות הגרועות בהיסטוריה

עדותו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט במשפט ראש הממשלה בנימין נתניהו מזכירה כיצד עצות שניתנו למנהיגים לאורך ההיסטוריה קבעו את גורלן של מדינות ואימפריות, לעיתים בתוצאות הרסניות. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות לעצות גרועות שהובילו לאסונות לאומיים, החל מהכנסת הסוס הטרויאני לעיר טרויה, שהביאה לחורבנה המוחלט, דרך החלטתו של פומפיוס הגדול לוותר על יתרונו הימי מול יוליוס קיסר בקרב פארסלוס, שהובילה לתבוסתו ולאובדן חייו.

בעת החדשה, יהירות וניתוק מהמציאות הובילו גם כן לאסונות. בצרפת שלפני המהפכה, המלך לואי ה-16 והאצולה התעלמו מהמצוקה הכלכלית והרעב, והמשיכו להטיל מיסים כבדים, מה שהוביל בסופו של דבר לעריפת ראשיהם. נפוליאון בונפרטה, שהסתמך על יועצים שזלזלו ביכולת העמידה הרוסית ובפגעי החורף, הוביל פלישה הרסנית לרוסיה ב-1812, שהחלה את סוף שלטונו.

המאה ה-20 הציגה עצות קטלניות עוד יותר. הצאר ניקולאי השני, בהשפעת אשתו ורספוטין, דיכא רפורמות והוביל למהפכה הבולשביקית. צרפת השקיעה בקו מאז'ינו תוך התעלמות מפתרון גרמני לעקוף אותו, ובריטניה נקטה במדיניות פיוס כלפי היטלר בהסכם מינכן, שרק האיץ את מלחמת העולם השנייה. היטלר עצמו חזר על טעותו של נפוליאון בפלישה לרוסיה ב-1941, שם 'גנרל חורף' היווה נקודת מפנה לרעתו.

האסון הכלכלי-חברתי החמור ביותר התרחש בסין ב-1958, כאשר יועצים שכנעו את מאו דזה-דונג להשמיד את כל הדרורים. היעלמות הדרורים הובילה להתפוצצות אוכלוסיית הארבה ולרעב המוני שבו מתו עשרות מיליוני בני אדם. המסר העולה הוא שלעיתים עדיף למנהיג להקשיב לשיקול דעתו האישי, שכן עצות גרועות בעבר הובילו לאסונות כבדים בהרבה מאשר כיום.