מעשה משני טייסים

המאמר דן באירוע בו טייס ניסה לבצע פיגוע במטוס של חברת פליי דובאי, אך נוסעים הצליחו להשתלט עליו ולמנוע אסון. הכותב מעלה את השאלה כיצד זוכרים נסים ומנסה לשמר את זכר האירוע באמצעות התייחסויות של ארבעה רבנים מזרמים שונים. הרב זמיר כהן מדגיש את כוחן של מצוות קטנות והשפעתן על המציאות, ומשווה את תנועת ארבעת המינים בימי סוכות להגנה מפני רוחות רעות וגזרות קשות. הוא קורא להתחזקות במצוות כגון נטילת ארבעת המינים והציציות, כדרך לבטל גזרות מעל עם ישראל.

הרב דוד ג'יאמי מישיבת הר המור רואה באירוע שני היבטים של קידוש השם: האחד, השגחת ה' על עם ישראל כפי שבאה לידי ביטוי בנס ההצלה, והשני, גבורתם ותושייתם של הנוסעים והטייסים שהצליחו לנטרל את המחבל. הוא משבח את תושייתם של הישראלים ומדגיש את ההבדל בינה לבין גבורה צבאית הנותקת מהקודש.

הרב דוד גבירצמן מברסלב מתייחס לאירוע כמשל למאבק הפנימי בין ייאוש לתקווה, ומדגיש את המסר של רבנו נחמן מברסלב כי "אין שום ייאוש בעולם כלל". הוא מסביר שייאוש נובע מחוסר אמונה בה' וקורא לאדם לקחת את ההגה לידיו, כמו הטייס השני במטוס, ולמשוך את המטוס למעלה במקום להיכנע לייאוש.

לבסוף, הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון מפרש את הפסוק "כי גבר עלינו חסדו" כחסד שה' נאלץ "להגביר" על האדם, כאשר האדם בורח מהאמת הפנימית שלו. הוא רואה באירועים הקשים והמאירים בשנים האחרונות, וכן באירוע המטוס, כדרך של ה' להעיר את עם ישראל, להביא אותו לפגוש את עצמו ואת ייעודו, ולסיים את הטיסה הארוכה של ההיסטוריה היהודית בביאת המשיח.