"לפרום את הרקמה הפלסטינית ולהרכיב אותה מחדש"

האמנית והאוצרת למיס שחות מציגה בימים אלו את תערוכת היחיד שלה, "פירוק רקמה", במרכז התרבות בית הבאר בתל אביב. התערוכה, שתינעל בקרוב עקב שיפוצים, מציגה את הרקמה הפלסטינית המסורתית דרך עדשה עכשווית, תוך שילוב סוגיות אסתטיות ושאלות על כוחה של האמנות. במקביל, שחות אצרה יחד עם עדי יקותיאלי את התערוכה "כאן נולדתי / אנא מן הונא" בגלריה לאמנות רהט, המציגה עבודות של 21 אמנים ערבים מהנגב.

שחות, ילידת נצרת בת 62, רואה ברקמה שפה חיה ומתפתחת, ומשתמשת במחט, בחוט ובבד כבכלים ליצירה אמנותית. היא מדגישה את חשיבותה ההיסטורית והתרבותית של הרקמה הפלסטינית כביטוי מרכזי לזהות העם הפלסטיני ולאישה הפלסטינית, ופועלת להכניס אותה למוזיאונים וגלריות כאמנות עכשווית. התערוכה הנוכחית מבקשת לפרק את הדגמים המסורתיים ולהרכיבם מחדש, תוך יצירת שפה אמנותית חדשה המדגישה את החומר ואת תהליך היצירה.

הרקמה הפלסטינית, שהוכרזה על ידי אונסק"ו כמורשת תרבותית, שימשה בעבר כמעין "תעודת זהות" המעידה על מוצא, מצב משפחתי ומעמד. עם השנים, ובמיוחד בעקבות אירועים פוליטיים, היא הפכה גם לסמל התנגדות. שחות, שחזרה לרקום בגיל 48 לאחר קריירה בהוראה, רואה ברקמה תחום נשי בעל פוטנציאל פמיניסטי, ושואבת השראה מאמניות פמיניסטיות שהעלו את מלאכות היד למעמד של אמנות גבוהה.

אוצר התערוכה, פאדי פאר, מציין ששחות היא מהאמנים הבודדים שרוקמים את כל עבודותיהם בעצמם. התערוכה כוללת גם מיצב המשלב רקמה וסאונד, ובו שיחה בין שחות לאמה על משמעות הרקמה והעברתה בין-דורית. שחות חולקת על הערכת אימה כי העניין ברקמה פחת, וסבורה שהיא מתפתחת וצוברת תאוצה בעולם האמנות העכשווית וברשתות החברתיות.