הסירוב של ברק, המבוכה של נתניהו: למה בישראל אין עימות בחירות?
פחות מחודש לפני הבחירות, מתנהל מאבק פוליטי סביב השאלה האם יתקיים עימות בחירות בין המועמדים המובילים, לאחר שגדי איזנקוט אתגר את ראש הממשלה בנימין נתניהו. עימותי בחירות הם נפוצים במדינות דמוקרטיות רבות, אך בישראל הפורמט נעלם מאז 1999, בעקבות סירובו של אהוד ברק להשתתף. מומחים מסבירים כי עימות הוא כלי קמפיין רב עוצמה, במיוחד עבור קהל המתלבטים, וההשפעה הלא-מילולית בו מכרעת. מועמד מוביל לרוב נמנע מעימות, בעוד שקרב צמוד עשוי להביא את שני הצדדים להסכמה על קיומו.
הידיעה ב-6 שורות · תקציר של baba
- גדי איזנקוט אתגר את ראש הממשלה בנימין נתניהו לעימות בחירות, אך נתניהו מגיב במסרים קמפייניים.
- עימותי בחירות הם שגרה במדינות דמוקרטיות רבות, אך ישראל היא חריגה מבין מדינות ה-OECD.
- העימות הטלוויזיוני הראשון בישראל נערך ב-1977, והעימות המכריע בין נתניהו לפרס היה ב-1996.
- סירובו של אהוד ברק להשתתף בעימות ב-1999 יצר תקדים, ומאז לא נערכו עימותים משמעותיים.
- עימותי בחירות נחשבים לכלי קמפיין יעיל ביותר, עם השפעה מכרעת של הפן הלא-מילולי.
- מועמד מוביל לרוב נמנע מעימות, בעוד שקרב צמוד עשוי ליצור אינטרס משותף לקיומו.
פחות מחודש לפני הבחירות, השאלה המרכזית בזירה הפוליטית בישראל היא האם יתקיים עימות בחירות בין המועמדים המובילים. גדי איזנקוט אתגר את ראש הממשלה בנימין נתניהו לעימות טלוויזיוני, אך נתניהו ואנשיו מגיבים במסרים קמפייניים. הדבר הפך למבחן כוח פוליטי, המעלה שאלות לגבי נכונות המועמדים להתמודד מול שאלות ישירות לעומת העדפתם להישאר בזירת הסרטונים והסיסמאות.
עימותי בחירות הם תופעה נפוצה במדינות דמוקרטיות רבות, ולעיתים אף מעוגנים בחוק, כמו בדרום קוריאה ומקסיקו. ישראל, יחד עם טורקיה, היא חריגה בין מדינות ה-OECD בכך שאינה מקיימת עימותים כאלה באופן סדיר. בארצות הברית, עימותי הבחירות, שהחלו עם העימות ההיסטורי בין קנדי לניקסון ב-1960, מהווים חלק אינטגרלי מהתרבות הפוליטית. פרופ' צפירה גרבלסקי-ליכטמן מהאוניברסיטה העברית מציינת כי ההשפעה הלא-מילולית בעימותים אלו, כמו במקרה של קנדי וניקסון, הייתה מכרעת והובילה להתפתחות תחום האימון התקשורתי. גם בגרמניה, אוסטרליה ובריטניה הפכו עימותי הטלוויזיה לחלק מרכזי ממערכות הבחירות.
בישראל, העימות הטלוויזיוני הראשון נערך ב-1977 בין פרס לבגין. עד אמצע שנות ה-90, חוק הבחירות הגביל את הצגת המועמדים בטלוויזיה, והעימותים היו חלק מתשדירי תעמולה מוקלטים מראש. העימות בין נתניהו לפרס ב-1996 נחשב לגורם מכריע בבחירות. בשנת 1999, סירב אהוד ברק להשתתף בעימות, מה שיצר תקדים. מאז, למעט ניסיונות כמו עימות רב-משתתפים ב-2015 שבו נתניהו והרצוג לא השתתפו, לא נערך עימות בחירות משמעותי. נתניהו השתתף אז בעימות "מאולתר" מהבית.
פרופ' גרבלסקי-ליכטמן מסבירה כי עימות בחירות הוא כלי קמפיין יעיל ביותר, המאפשר השוואה ישירה ודרמטית בין מועמדים, במיוחד עבור קהל המתלבטים. ההשפעה הלא-מילולית, כמו שפת גוף וביטחון עצמי, משפיעה יותר מהמסרים המילוליים. לדבריה, מועמד מוביל לרוב אינו מעוניין בעימות, מכיוון שיש לו מה להפסיד, בעוד שקרב צמוד עשוי ליצור אינטרס משותף לשני הצדדים לקיים עימות בתנאים מוסכמים.
מוזכרים
לא אותו אירוע: ידיעות אחרות שחולקות עם הידיעה הזו אנשים, מקומות או נושא. רקע, תגובות והמשכים.
