צרפת בוערת: מרד התלמידים, משבר ההגירה והקרב על עתידה של אירופה | ד"ר איתן לסרי

צרפת מתמודדת בשבועות האחרונים עם משבר לאומי עמוק, שהחל כמחאת תלמידים על תנאי הלימוד והצפיפות בכיתות, אך התפתח לגל אלימות רחב היקף. האירועים, שהחלו באמצע ספטמבר 2026, גבו מחיר כבד: למעלה מ-6,600 מעצרים, כ-760 שוטרים פצועים, מאות מוסדות חינוך שנסגרו או נותקו, ונזק לרכוש המוערך בעשרות מיליוני אירו. רחובות ערים מרכזיות כמו פריז, ליון, מרסיי, נאנט ושטרסבורג הפכו לזירות קרב, עם הצתות, ניפוץ חלונות ותקיפת כוחות הביטחון.

המשבר הכלכלי והחברתי, הכולל חוב ציבורי כבד ומערכות ציבוריות קורסות, תורם אף הוא למצב. מערכת החינוך סובלת ממחסור במורים ותשתיות רעועות. אולם, המצב הכלכלי אינו מצדיק הרס רכוש ותקיפת שוטרים, והתופעה מעידה על אובדן אמון הציבור ביכולת הממשל לשמור על הסדר.

בזירה הפוליטית, מפלגת השמאל הרדיקלי בראשות ז'אן-לוק מלנשון מנצלת את המצב כדי לתקוף את הממשלה. ראש הממשלה סבסטיאן לקורנו מאשים את השמאל הקיצוני בזריעת כאוס למטרות פוליטיות, בעוד מלנשון תומך במפגינים וקורא להרחבת המחאה, במטרה לערער את יציבות הממשל לקראת הבחירות לנשיאות ב-2027.

סוגיית ההגירה וההקצנה הדתית מהווה מרכיב מרכזי במשבר. צרפת מתמודדת עם אתגרי קליטה עמוקים ועלייה במסרי הקצנה בקרב שוליים בקהילות המהגרים. הממשל נמנע מאכיפה שוויונית, מה שמוביל לשחיקת סמכות החוק בפרברים מסוימים.

התופעה המכונה "איסלאמו-שמאלנות" מבטאת חיבור בין השמאל הרדיקלי לגורמים איסלאמיסטיים ורשתות מהגרים. מלנשון ומחנהו מאמצים רטוריקה אנטי-ישראלית ותמיכה בנרטיב הפלסטיני, כחלק מאסטרטגיה לגיוס קולות. חיבור זה מנצל מצוקות חברתיות לנגיחת מוסדות המדינה.

מדיניות החוץ של הנשיא עמנואל מקרון מושפעת מחולשתו הפנימית. צעדים כמו הכרה במדינה פלסטינית והגברת הביקורת על ישראל נתפסים כוויתור אסטרטגי לרצות את הבוחרים האיסלאמיסטיים והשמאל הרדיקלי. מדיניות זו פוגעת ביחסים עם ישראל ובאינטרסים ביטחוניים של המערב.

המשבר זלג גם לבלגיה, עם מעצרים ונזקים בערים נוספות באירופה. היעדר מענה תקיף מציג את חולשתה של אירופה מול הקצנה. המחיר מוטל על אזרחי צרפת, עם שיבושים בתחבורה ובבתי הספר ותחושת חוסר ביטחון. לקראת הבחירות ב-2027, צרפת ניצבת בפני הכרעה בין הימין הלאומי של מארין לה פן לשמאל הרדיקלי של מלנשון. המשבר הנוכחי מהווה קריאת אזהרה לצרפת ולאירופה כולה, הדורשת מנהיגות נחושה מול הקצנה ושימור הסדר הציבורי.