הבחירות נדחו כי היה ברור שלא יתקיימו

המאמר טוען כי דחיית הבחירות הפלסטיניות הייתה צפויה, וכי הטעות הייתה מלכתחילה בקריאה לבחירות מבלי להבטיח את התנאים המינימליים לקיומן באופן חופשי והוגן. בנוסף, הדבר לא לוּוה בתוכנית להצלה לאומית הכוללת מועד חדש והסכמה על כללי המשחק.

הבעיה המרכזית, לפי המאמר, היא היעדר חזון, אסטרטגיה ומנהיגות מאוחדת, והתייחסות לבחירות כאל פתרון קסם. השינוי האמיתי, נטען, תלוי בכוחות שינוי לאומיים ומהפכניים, ולא רק בבחירות. המצב הנוכחי, עם חיפוש אחר שינוי בקרב חלקים נרחבים, מהווה הזדמנות ליצירת כוחות כאלה.

הגורמים העמוקים לדחיית הבחירות הם הכיבוש, המתערב בכל שלבי התהליך, והפילוג הפלסטיני וחוסר ההסכמה הלאומית. המאמר מצביע על כך שהנשיא, שחשש מהפסד בבחירות, קיבל החלטה חד-צדדית לדחותן. בנוסף, ישנן עדיפויות דחופות יותר, כמו כיבוי שריפות פנימיות, וחוסר מוכנות של ההנהגה והפוליטיקאים, כולל הכאוס במפלגת פתח.

המאמר מפרט סיבות נוספות לדחייה, כולל תירוצים "מבוססים" כמו המשך ההרג, הגירוש, ההתנחלות, והניסיון להחליש את הרשות הפלסטינית, וכן סיבות "קלושות" כמו קשיים בנוגע לירושלים. שינויים תכופים בהצעות לגבי הרכב המועצה הלאומית והמחוקקת, בחירת תזמון לא מתאים, והגבלות על התמודדות, כולם מצביעים על כוונה מראש לא לקיים את הבחירות.

לבסוף, המאמר שואל האם היוזמה העממית והמלצות הפלגים שימשו רק כתירוץ לדחייה, ומדגיש את הצורך בהכרה כי אין מי שדואג לאינטרסים הפלסטיניים מלבדם, וכי מערכת פוליטית יעילה ומנהיגות לגיטימית ורבגונית, המבוססת על הסכמה לאומית, תוכנית לאומית ובחירות, היא הדרך היחידה קדימה.