חמאס, פתח והאתגר: האם הבחירות הפלסטיניות יתקיימו או יידחו?

למרות תחילת הגשת רשימות לانتخابים המחוקקים הפלסטיניים, נראה כי דחיית הבחירות עדיין מרחפת באוויר. במקביל, מתגבש דיון לאומי שמטרתו העיקרית נראית כמתן לגיטימציה לדחייה זו. הדיון ניצב בפני מכשולים, ביניהם הצורך לאחד את שורות פתח ולהכיל את תנועת חמאס החדשה במערכת הפוליטית הפלסטינית. הצלחת הדיון תלויה בשינוי אופן קיומו, המשתתפים בו ומטרותיו, כדי למנוע חזרה על כישלונות העבר. הזמן הקצר שנותר עד לבחירות מקשה על השגת הסכמה לאומית, אך אתגרים גורליים המאיימים על המערכת הפוליטית כולה עשויים להניע מהלך של "עשיית הבלתי אפשרי".

הבחירות מתמודדות עם אתגרים פנימיים וחיצוניים. ארצות הברית, על פי דיווחים, מתנגדת לקיום בחירות הכוללות את רצועת עזה כל עוד חמאס לא תוותר על השלטון ותפורק מנשקה. ישראל מתנגדת לעצם קיום הבחירות או שואפת לשלוט בתנאיהן, בטענה לחשש מהשתתפות חמאס. בנוסף, קיימים חששות פלסטיניים פנימיים מפני תוצאות הבחירות, במיוחד בקרב האליטה השלטונית החוששת מאובדן כוח. קיים סיכוי להקמת ברית בחירות רחבה שתכלול את "הזרם הרפורמיסטי" בפתח, חמאס, והמפגש הדמוקרטי הלאומי, בתמיכת הג'יהאד האסלאמי, ואף השתתפותו של מרוואן ברגותי. ברית כזו עשויה לשנות באופן משמעותי את כללי המשחק הפוליטי.

האתגר המרכזי והגדול ביותר לקיום בחירות חופשיות והוגנות הוא הכיבוש הישראלי, שאינו מעוניין בחיזוק ההנהגה הפלסטינית או באיחוד הגדה המערבית ועזה תחת הנהגה נבחרת. ישראל שולטת צבאית באזורים אלו, מטילה מצור, מבצעת פשיטות, מעצרים והתנקשויות, וממשיכה בהתנחלות ובהפקעת אדמות בגדה. בנוסף, היא מפעילה לחצים פוליטיים, כלכליים וביטחוניים להחלשת הרשות הפלסטינית. גם המצב בעזה, בעקבות המלחמה, מקשה מאוד על קיום בחירות חופשיות.

מכשול נוסף הוא השתתפות חמאס וכוחות אחרים המסווגים כטרוריסטים על ידי ארה"ב וישראל. השאלה היא כיצד ניתן לקיים בחירות חופשיות אם גורמים פוליטיים מרכזיים מודרים מהן. הדבר נוגע לעקרון דמוקרטי בסיסי של זכות העם לבחור את נציגיו. תנאים המוטלים על ידי מדינות וגורמים תורמים לא אמורים להוביל להדרה מוקדמת של צד פלסטיני. יש להתמודד עם חששות בנוגע לחמאס באמצעות כללים פוליטיים וחוקיים ברורים, ולא באמצעות הדחתה מהתהליך הדמוקרטי.

הפתרון אינו דחיית הבחירות או קיומן בכל מחיר. נדרש לפעול לקיום בחירות שיחדשו את הלגיטימציה, יסיימו את הפיצול, וייצרו הנהגה בעלת אמון ציבורי. לשם כך, נדרש הסכמה לאומית על כללי המשחק והמטרות, וכן הבטחות בינלאומיות אמיתיות שיבטיחו סביבה חופשית והוגנת וימנעו מהכיבוש להפריע או להתערב בתוצאות. השאלה המרכזית אינה האם הפלסטינים רוצים בחירות, אלא איזה סוג של בחירות הם רוצים, לשם מה, באילו תנאים, ומי יבטיח את כיבוד תוצאותיהן.