המקרה הטורקי: מה ישראל באמת יודעת על עיתונאים זרים הפועלים בשטחה?

הפרשה סביב פארוק האנדר, שליח סוכנות הידיעות הטורקית הממשלתית אנאדולו בירושלים, מעלה שאלות נוקבות בנוגע לבדיקות הרקע הנערכות לעיתונאים זרים הפועלים בישראל. על פי תחקיר של מרכז ירושלים למדיניות יישומית (JCAP), האנדר, המחזיק בתעודת עיתונאי זר (לע״מ) מטעם ישראל, בעל עבר עיתונאי הכולל ראיונות אוהדים עם דוברי ארגוני טרור כמו הטליבאן, ופרסום תכנים ביקורתיים כלפי ישראל בעיתונות אסלאמיסטית קיצונית. האנדר אף עבד עד לאחרונה בירחון "באראן", המזוהה עם תנועת İBDA, שזרוע שלה, İBDA-C, מוגדרת בטורקיה כארגון טרור שאחראי לפיגועים קטלניים. בנוסף, הוא השתתף בתוכנית "הכשרת כתבי מלחמה" של סוכנות אנאדולו, בשיתוף עם גופים ממשלתיים טורקיים.

התחקיר מצביע על כך שהאנדר ראיין את דובר הטליבאן, זביחוללה מוג’אהיד, ופרסם את דבריו בירחון "באראן", תוך שהוא מציג את ישראל כ"תוקפנית" כלפי לבנון. הוא אף תיעד ופרסם ברשתות החברתיות צילומים של כוחות צה"ל בגבול עזה. פעילותו העיתונאית במסגרת אנאדולו כללה גם סיקור של תקיפות ישראליות בלבנון כ"תקיפות אלימות" ודיווח על "פשעי ישראל" בביירות לאחר הפסקת האש. כמו כן, הוא סיקר את אירוע עצירת המשט לעזה מנמל אשדוד.

מרכז JCAP קורא לרשויות בישראל לבדוק כיצד אושרה פעילותו של האנדר בישראל והאם עברו היה ידוע בעת מתן האישורים. המרכז מדגיש כי המקרה מצטרף למחקר רחב יותר על פעילותם של גופים טורקיים רשמיים בירושלים ועל הצורך בבחינה מחודשת של ההתייחסות הישראלית לפעילות זו. ממשרד החוץ נמסר כי הפנו את הבקשה לתגובה ללע״מ, אך לא נמסרה תגובה. גם מסוכנות אנאדולו ומהאנדר עצמו לא נמסרה תגובה.

הפרשה מעוררת שאלות לגבי חופש העיתונות מול הצורך של המדינה לדעת מי פועל בשטחה, במיוחד כאשר מדובר בנציגים של כלי תקשורת ממשלתיים זרים, ובפרט כאלה שמקורם בסביבה המזוהה עם ארגוני טרור או תעמולה עוינת. הדבר מקבל משנה תוקף לאור מקרים קודמים, כמו זה של הטייס העומאני של "פליי דובאי", שהדגישו את חשיבותן של בדיקות רקע יסודיות.