ליברמן זיהה את המחלה, לא את התרופה

יושב ראש ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, טוען כי לישראל נותר חלון זמן קצר לעצב את עתידה ביהודה ושומרון, וכי המשך ההישענות על הסכמי אוסלו והימנעות מיוזמות לשינוי המציאות המדינית עלולים להביא לכך שגורמים אחרים יקבעו את גורלה. ליברמן רואה ברשות הפלסטינית גורם מסוכן, אויב מר השואף להשמדת ישראל באמצעות תמיכה בטרור, הסתה, הכחשת הקשר ההיסטורי של היהודים לארץ, השתלטות על שטחי C ומערכה דיפלומטית ומשפטית לשלילת לגיטימציה מישראל והקמת מדינה פלסטינית חד-צדדית.

המאמר מציין כי מדינות מערביות כמו ספרד, בריטניה, קנדה ואוסטרליה הכירו ב"פלסטין", הולנד אסרה סחר במוצרים מיו"ש, ובקונגרס האמריקני הוצעה הצעת חוק להטלת סנקציות על מעורבים בבנייה ביו"ש. בנוסף, מפלגת הירוקים הבריטית הגדירה ציונות כגזענות וקראה למחיקת ישראל. אירועים אלו, יחד עם האיום האיראני, מסכנים את קיומה של ישראל.

ליברמן מציע כי האחריות הביטחונית והמנהלית בשטחי A ו-B תועבר לירדן, מכיוון שהרשות הפלסטינית מוגדרת על ידו כארגון טרור. ראש הממשלה בנימין נתניהו תקף הצעה זו, והביע תמיהה על הרעיון שצבא ירדן ישלוט בשטחי ארץ ישראל. המאמר מנתח כי מבחינה משפטית בינלאומית, ישראל יכולה לסיים או להשעות את הסכמי אוסלו בשל הפרות יסודיות מצד הרשות. עם זאת, נטען כי פתרון ליברמן של העברת השליטה לירדן לא יפתור את הבעיה אלא יחריף אותה, שכן אין הבחנה בין שטחי A, B ו-C, וישראל צריכה לפרק את "צבא הטרור" של הרשות ולא להכניס כוחות חמושים נוספים.

המאמר מסכם כי יש לפרק את הסכמי אוסלו ולהחיל ריבונות ישראלית, לא רק על שטחי C אלא גם על שטחים פתוחים ב-A ו-B, כפי שלמדה ישראל מאירועי 7 באוקטובר שמוכיחים כי עליה לסמוך רק על עצמה. בטווח הארוך, האופציה הירדנית נחשבת לפתרון היחיד לסוגיית המעמד האזרחי של הפלסטינים, אך בין הים לנהר יכולה להתקיים ישות מדינית אחת בלבד, ישראל. מפלגות הימין נקראות לגבש תוכנית מעשית ליום שאחרי אבו מאזן.