המסמך שהתגלה במקרה 17 שנה אחרי מות הסבא - והצית קרב ירושה על עשרות מיליונים

מסמך ייפוי כוח נוטריוני, שנחתם לפני 36 שנים והתגלה במקרה 17 שנים לאחר מות הסבא, הצית סכסוך ירושה על קרקע בשווי 90 מיליון שקל בלב ירושלים. על פי ייפוי הכוח, בנו של הסבא, שהיה בעלה של הכלה, היה אמור לקבל את מרבית הזכויות בקרקע, בעוד שבתו של הסבא לא הייתה אמורה לקבל דבר. לאחר מות הסבא, זכויותיו חולקו בין ילדיו על פי צו ירושה, אך לא לבנו שנפטר לפניו. הכלה גילתה את ייפוי הכוח לאחר פריצה לביתה, כשהמסמך היה מונח בארון גבוה ולא נגיש. היא תבעה את יתר האחים לשינוי רישום הזכויות בקרקע בהתאם לייפוי הכוח. האח המטפל בצו הירושה טען כי יש לדחות את התביעה בטענות להתיישנות ושיהוי. בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט נחלון, קיבל את תביעת הכלה וקבע כי יש לשנות את הזכויות בקרקע כך שהיא תהיה הנהנית העיקרית. השופט דחה את טענות ההתיישנות והשיהוי, וקבע כי המסמך היה חסוי ולא נגיש, וכי מהרגע שהתגלה, פעלה הכלה להסדרת הנושא. השופט הדגיש את חשיבותו של המסמך ואת העובדה שמי שחותם על ייפוי כוח נוטריוני משלם סכום משמעותי, ולכן המסמך אינו חסר משמעות. בנוסף, חויבו האחים הנתבעים לשלם לכלה ולבני משפחתה שהגישו עמה את התביעה 110 אלף שקל, וכן את הוצאות המומחים. כדי ששינוי רישום הזכויות יהיה בהתאם לייפוי הכוח, יידרשו הצדדים לפנות להליכים מתאימים מול הטאבו.

עורך דינה של הכלה, פאדי אבו אסעד, מסר כי פסק הדין מכיר בתוקפו המשפטי של ייפוי כוח בלתי חוזר שנחתם בשנת 1985, ודוחה טענות לביטולו, התיישנות או שיהוי, גם בחלוף עשרות שנים. המסר המרכזי, לדבריו, הוא שבמקרים חריגים בית המשפט יכול להכיר בזכויות קנייניות המעוגנות בייפוי כוח בלתי חוזר, גם אם לא נרשם או דווח לרשויות, וכי חלוף הזמן ומציאות בשטח אינם מאיינים את חובת ההגינות ורצונו המקורי של מעניק הירושה.