שלוש שנים של אפר בעזה: תושבים מתארים את המציאות הקשה ואת תחושת הנטישה

שלוש שנים לאחר אירועי ה-7 באוקטובר, תושבי רצועת עזה מתמודדים עם מציאות הומניטרית וביטחונית קשה, שהפכה את חייהם למאבק יומיומי להישרדות. ההסלמה הצבאית המתמשכת והעקירה החוזרת ונשנית הרסו את המרקם העירוני והכלכלי של הרצועה, והביאו את התושבים להתמקד בהישרדות בלבד.

תושבים המתגוררים באוהלים ובמחנות פליטים מתארים את השינוי הדרמטי בחייהם. חאג' אבו טארק (58), שאיבד את ביתו, עבודתו וקרובי משפחתו, אמר: "אנחנו לא מסתכלים על התמונות בטלוויזיה, אלא על המציאות שלנו. איבדנו הכל. לא דמיינו שהסיוט הזה יימשך שלוש שנים. אנו רוצים פתרון שורשי שיפסיק את ההרס, העם עייף ולא יכול לשאת עוד סיסמאות".

צעירים רבים, כמו סארה (23), סטודנטית לרפואה שלימודיה הופסקו, חווים הלם ומוטרדים מאובדן שנות חיים ועתיד אקדמי. "ישראל הרסה את האוניברסיטאות ובתי החולים שלנו, אך אנו שואלים אחרי שלוש שנים: היכן ההגנה והאסטרטגיה שמבטיחה את ביטחון האנשים? אנו מרגישים נטושים לכל הצדדים", אמרה.

אם שכולה, אם מוחמד, שאיבדה את שני ילדיה, תיארה את הכאב המתמשך: "היום הזה גזל ממני את ילדיי והפך את חיי לסיוט. העולם רואה זאת כאירוע פוליטי, אך עבורי זה כאב יומי. אנחנו לא מספרים בחדשות, מאחורי כל תמונה יש אמהות שבורות לב". בעל מפעל טקסטיל, אבו חליל, שאיבד את מפעל חייו בן 15 השנים, ציין: "האירועים חילקו את חיי לשניים. לא איבדתי רק מכונות וכסף, אלא את הזהות, היציבות ומקור הפרנסה של עשרות משפחות. ההתחלה מאפס בגיל הזה ובנסיבות אלו קשה מאוד, אך אין לי ברירה אלא לעמוד מחדש".

התושבים חשים זעם כלפי ישראל, אותה הם מאשימים בענישת עם, שימוש בכוח מופרז ופגיעה בתשתיות ובאזרחים, במטרה להפוך את הרצועה לבלתי ניתנת למחיה. כלפי חמאס, ישנה ביקורת חריפה על הערכת חסר של המחיר האנושי והכלכלי, ניהול כושל של הסיוע וחוסר בחזון מדיני או הומניטרי. את הרשות הפלסטינית רואים התושבים כחסרת תפקיד, מנוטרלת פוליטית ומעשית, המסתפקת בהצהרות דיפלומטיות ללא פעולה ממשית להקלה על המשבר.

בסופו של דבר, תושבי עזה נמצאים במצב של תשישות כוללת, כאשר הדרישה המרכזית היא הפסקת המלחמה לאלתר, הסרת המצור, הכנסת סיוע ובנייה מחדש של ההריסות.