דם, חרדה וצ'ה צ'ה צ'ה: הנאחס גדול והזיפת מזוקק

שלוש שנים עברו מאז אירועי ה-7 באוקטובר, תקופה שהוגדרה כ"נאחס גדול וזיפת מזוקק" בתרבות הישראלית. התקווה להשבת החטופים כמעט אפסה, אך חלקם שוחררו, וסיפורי השבי הפכו לספרים רבי מכר, חלקם אף הגיעו לרשימות הנחשקות של הניו יורק טיימס. גם אילנה דיין הקדישה תוכניות רבות לסיפורי השורדים, שחלקם זכו למימון המונים בשל קשיים כלכליים. ספרים רבים, תיעודיים ובדיוניים, נכתבו על האירועים, בהם "אין כניסה למפלצות" בשיתוף ילדי כפר עזה ונחל עוז.

בתחום המוזיקה, לא נולדו יצירות חדשות בסדר גודל של "ירושלים של זהב", וגם המנוני "חרבות ברזל" כמו "חרבו דרבו" או "השם יתברך תמיד אוהב אותי" זכו לביקורת נוקבת. היוצר נועם חורב, שזכה להצלחה רבה, הפך לסמל לדלות הבעה אינטלקטואלית בעיני רבים, בעוד שתוכניות כמו "ארץ נהדרת" התקשו להצחיק בימים קשים.

בתחום הקולנוע, הסרט "האהבות שלנו" של אבי נשר, שתיאר את אירועי ה-7 באוקטובר, לא זכה באף פרס אוףיר למרות 12 מועמדויות. לעומתו, הסרט "עצמאות" של משה רוזנטל זכה בפרסים, אך סיכוייו לאוסקר נמוכים. שר התרבות והספורט מיקי זוהר ביטל פרסים ומחק תקציבים, מה שהשפיע על הקולנוע הישראלי.

בתחום הבינלאומי, ישראל הפכה ל"ארץ מצורעים", עם ביקורות מצד שחקנים כמו סוזן סרנדון וחאבייר בארדם. הבמאי נדב לפיד הודר מפסטיבל קאן והתחרות הראשית בפסטיבל מרסיי. גם מדינות כמו אירלנד, ספרד והולנד פרשו מאירוויזיון 2026 במחאה על השתתפות ישראל.

בתחום המוזיקה, הופעתו של ברונו מארס ב-4 באוקטובר 2023 בפארק הירקון משכה 63 אלף איש, אך הופעתו השנייה בוטלה. מאז, חלה דממה בענף הטיסות הנכנסות של אמנים בינלאומיים. אמנים מקומיים כמו "הכבש ה-16" ו"זהו זה" זכו להצלחה רבה. הסרט "נז"א" זכה להצלחה בפסטיבל ונציה, ושני יוצריו זכו באוסקר על "אין ארץ אחרת". השחקן עידן עמדי נפצע קשה והפך לגיבור תרבות, אך סירב להדליק משואה בפסטיגל. השחקן אסי כהן הפסיד את פרס השחקן הטוב ביותר בטקס פרסי אופיר לשחקן ערבי.

התרבות הישראלית מתמודדת עם שילוב של בידור ואימה, דם ורייטינג, חרדה וצ'ה צ'ה צ'ה. שידורי החדשות סביב השעון הפכו לשגרה, וצפוי כי "ארץ נהדרת" תמשיך לפעול בארץ פחות נהדרת, בעוד אזרחים ימשיכו להציל את עצמם.