"באנו להציל את דפוס בארי, אבל דפוס בארי הציל אותנו"
תומצת מתוך Makor Rishon על ידי baba
מנכ"ל דפוס בארי, בן סוכמן, סיפר על חגיגות 75 שנה לדפוס בארי, שנערכו לאחר מתקפת ה-7 באוקטובר, ועל חזרת בית הדפוס לפעילות תוך שבעה ימים. לדבריו, הדפוס הציל את אנשי הקיבוץ והפך למנוע לשיקום עוטף עזה. סוכמן הדגיש את חשיבות העשייה והחזרה לבית כגורמים המניעים את התושבים לשקם את חייהם למרות הסכנה.
הידיעה ב-5 שורות · תקציר של baba
- דפוס בארי חגג 75 שנה בסמוך למתקפת ה-7 באוקטובר, תוך הדגשת חוסן והתאוששות.
- בית הדפוס חזר לפעילות תוך שבעה ימים מהמתקפה, בסיוע של כ-30 עובדים.
- מנכ"ל הדפוס, בן סוכמן, תיאר את העשייה כגורם שהציל את אנשי הקיבוץ והחזיר להם שליטה.
- פתיחת הדפוס סימלה לממשלה את הכוונה לחזור ולשקם את אזור עוטף עזה.
- החגיגות משכו 1,500 איש בכל יום, והדגישו את חשיבות הקהילה והחזרה הביתה.
מנכ"ל דפוס בארי, בן סוכמן, מתאר את החזרה לפעילות של בית הדפוס שבעה ימים בלבד לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, כאירוע מכונן שהציל את אנשי הקיבוץ והוביל לשיקום האזור. סוכמן, חבר קיבוץ בארי, מספר כי עוד בתוך הכאוס של הימים הראשונים לאחר הטבח, אנשי הקיבוץ כבר דיברו על חגיגות 75 שנה לדפוס בארי, מתוך אמונה בכוחה של העשייה להחזיר את תושבי עוטף עזה הביתה.
החגיגות, שנערכו בשני ימים ומשכו 1,500 איש בכל יום, כללו לקוחות, שותפים, חברי קיבוץ, עובדים ומשפחותיהם. סוכמן הדגיש כי דפוס בארי אינו רק מקום עבודה אלא גם בית, וכי החגיגות סימלו יצירתיות, עבודה משותפת, חברות, חיים לצד הגבול, והתאוששות מדהימה מתוך שבר עמוק. לדבריו, מאז 7 באוקטובר, הדפוס נמצא בצמיחה בכוח אדם, בעסקים ובטכנולוגיה, ומשמש כ"מצפן ומגדלור" לאזור.
סוכמן שיתף כיצד תחושת חוסר האונים שחווה בשעותיו הראשונות בממ"ד ב-7 באוקטובר, לצד המבט של ילדיו כשאמו נחטפה, הובילו אותו ואת חבריו להחלטה להחזיר לעצמם את השליטה על גורלם דרך העשייה בדפוס. הוא תיאר את הרגע המרגש בו נשיא המדינה יצחק הרצוג לחץ על כפתור אדום והפעיל מחדש את מכונת הדפוס, וציין כיצד ההתגייסות המשיכה לגדול בימים שלאחר מכן.
לדברי סוכמן, פתיחת הדפוס לאחר המתקפה סימלה למשרד ראש הממשלה ולגורמים נוספים כי יש כוונה לחזור ולשקם את האזור, ובכך האיצה את תהליכי השיקום של עוטף עזה. הוא השווה את תחושתם כיום לתחושתם של חלוצי הקיבוץ, והדגיש את האמונה כי "בית סבא" והציונות הם דלק משמעותי המניע אותם לחזור ולהתיישב בקיבוץ, למרות הסכנה המוחשית מעזה.
מוזכרים