שמעון אלקבץ על מחלוקת הריסת הבתים בעוטף: "נאבקים שהעדות תישמר"

שמעון אלקבץ, עיתונאי ומפקד גל"צ לשעבר, שכל את בתו סיון בטבח 7 באוקטובר. הוא מתאר את האירועים מנקודת מבטו, החל מהארוחה המשפחתית בערב החג ועד להודעתה האחרונה של בתו, שביקשה הבטחה שהכל בסדר בזמן שמחבלים היו בביתה. אלקבץ מתאר את הגיהינום שעברה המשפחה, את ההודעות המצמררות שקיבלו מבתו ומבת נוספת, ואת הפינוי על ידי צה"ל. לאחר שבוע, קיבלו את הבשורה המרה על מותה של סיון.

אלקבץ מתאר את סיון כילדה יפה, צנועה, תלמידה מצטיינת ומדריכת כושר קרבי, שנרצחה בשמחת תורה לאחר שנולדה בחג השבועות. הוא משתף את הקושי הרוחני והאמונה שהחזיקה אותו ואת משפחתו, ומדגיש את ההבנה שהם נרצחו כי הם יהודים. אשתו, ענת, החליטה להפוך את ביתם ההרוס של סיון ונאור לתערוכה, במטרה לשמר את עדות האירועים, למרות החלטת הקיבוץ להרוס את הבתים. המשפחה הגישה עתירה לבג"ץ בנושא.

אלקבץ מתייחס למחלוקת בקיבוץ לגבי גורל הבתים, ומדגיש את חשיבות שימורם כעדות היסטורית וכחלק מהסברה הישראלית. הוא מספר על מאות המשלחות שביקרו בבית, וכיצד המראות שוברים דעות קדומות. הוא סבור שניתן למצוא פתרון שיאזן בין רצון הקיבוץ לשימור, וקורא לא לחפז בהחלטות בזמן שהמלחמה נמשכת. המשפחה צפויה לחזור לקיבוץ בתחילת 2027 לאחר שיפוץ ביתם.

כאיש תקשורת, אלקבץ מדגיש את חשיבות ההסברה, אך סירב להצעת ראש הממשלה לנהל את מערך ההסברה. הוא קורא לתקשורת לעשות חשבון נפש, לבקר את עצמה, ולהימנע מקשרים אישיים שעלולים לפגוע באובייקטיביות. הוא מאמין שהמדינה ביטלה את הטלת הספק, וכי יש להקשיב לאויב ולהבין את כוונותיו הברורות להשמדה, ולא להסתמך על ניסים או על נוחות. למרות הכל, הוא אופטימי ומאמין בשיקום וביכולת לנצח את הרוע על ידי הקמת משפחות והמשך החיים.