הדלתות של חדר הטראומה נפתחו ולא נסגרו": עובדי כללית חוזרים ל-7 באוקטובר

עובדי כללית משתפים בחוויותיהם הקשות ממתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, שלושה חודשים לאחר האירוע. אנשי צוות רפואי תיארו כיצד נאלצו להמשיך לטפל באחרים בזמן שהם עצמם התמודדו עם פחד, אובדן ודאגה לבני משפחה שנפגעו או נחטפו.

ניל קירשט לוי, מנהלת אחיות במרכז בריאות אבשלום, סיפרה כיצד הסתגרה עם ילדיה בממ"ד בזמן הירי לביתה, בעוד אחותה רימון נחטפה לעזה. לאחר שקיבלה עדכונים על מצב אחותה, כולל סרטון מהמתקפה, היא פונתה עם ילדיה למלון. שם, קיבלה הודעה על פתיחת מרפאה, והחליטה להתייצב מיד. במרפאה, היא פגשה מטופלים שחוו חוויות דומות של דאגה לחטופים, והבינה כי עבודתה היא דרך להתמודד עם המציאות. שחרור אחותה במסגרת עסקת החטופים הביא לאופוריה, אך ניל הדגישה את חשיבות תפקידה כאחות בסיוע לאחרים.

רונית הלוי, מנהלת אחיות במרפאת מרום גליל, ניהלה את המרפאה תחת אש תוך כדי דאגה לבנה הלוחם בעזה. היא תיארה מצבים בהם סיכנה את חייה כדי לטפל במטופלים, כולל הכנסת מטופל עם צרכים מיוחדים ואמו לממ"ד בזמן ירי. רונית ציינה כי העבודה במרפאה סייעה לה להתמודד עם החרדה והפחד, והעניקה לה כוחות לשרוד.

ד"ר גיא ברסקי, כירורג טראומטולוג בסורוקה, תיאר את העומס הבלתי פוסק בחדר הטראומה בימי המתקפה, כאשר צוותים עבדו ללא הפסקה. הוא סיפר על הצוותים שהיו מכוסים בדם ולא הספיקו להחליף מדים. מקרה שזכור לו במיוחד הוא של ילד בן חמש שנפצע מטיל, והוא הרגיש מחויב להמשיך לטפל בו מעבר לנדרש בשל גילו הצעיר.