אחרי 7 באוקטובר: מעגל השכול שאיש כמעט לא רואה

המאמר דן במעגל השכול הרחב יותר, מעבר להורים וילדים, ומתמקד בסבים וסבתות שכולים, אשר אינם זוכים להכרה ותמיכה מספקת מצד המדינה. בעוד שהחברה הישראלית התקדמה בהכרה בזכויותיהם של מעגלים נוספים במשפחות השכולות, כמו אחים שכולים וארוסות, הסבים והסבתות נותרים מאחור. החוק אינו מגדיר את המושג "סבים וסבתות שכולים", וההתייחסות החוקית הקיימת, בעיקר בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, מתמקדת בעיקר בקשר עם נכדים ולא מעניקה להם מעטפת זכויות ושיקום.

הכותבת, ד"ר יעל בנבנישתי, דוקטור לגרונטולוגיה, מסבירה כי אובדן נכד הוא טרגדיה קשה עבור סבים וסבתות, אשר לעיתים קרובות נאלצים לתמוך במשפחה למרות גילם המתקדם ומצבם הבריאותי. הכאב והאבל עלולים להוביל להידרדרות בריאותית ואף לפגיעה תפקודית בלתי הפיכה. המאמר מדגיש את הצורך להרחיב את מעגל התמיכה במשפחות השכולות, במיוחד לאור מלחמת "חרבות ברזל" והיקף האובדן.

הכותבת קוראת להכיר בסבים וסבתות שכולים כמי ששילמו מחיר כבד למען ביטחון ישראל, ולהעניק להם מעטפת תמיכה הכוללת סיוע רגשי, טיפול נפשי, הקלה בקבלת סיוע פיזי, זכאות להסעות בימי אזכרה, והטבות המותאמות לגיל השלישי. בנוסף, יש להתייחס באופן מיוחד לאוכלוסיות פגיעות יותר בקרב בני הגיל השלישי, כגון מקבלי הבטחת הכנסה. המאמר מסתיים בקריאה להכיר במצוקתם של הסבים והסבתות השכולים, שאינם מרשים לעצמם "לתפוס מקום", ולפעול להענקת התמיכה והזכויות הראויות להם.