השכול השקוף: הסבים והסבתות שאיבדו נכדים ונשארו לבד עם הכאב

המאמר דן בכאבם של סבים וסבתות שאיבדו את נכדיהם, ובצורך להכיר במצוקתם ולהעניק להם תמיכה וזכויות ייעודיות. בנוסף לכאב הכפול של אובדן הנכד וראיית ילדיהם מתמודדים עם שכול, סבים וסבתות רבים מתמודדים עם אתגרי גיל, מחלות כרוניות, ולעיתים אף נזקקים לסיוע מהילדים בהתנהלות היומיומית. למרות התקדמות חקיקתית בהכרה במעגלים נוספים במשפחות השכולות, כמו אחים שכולים וארוסים של חללים, סבים וסבתות שכולים עדיין אינם זוכים להכרה חוקית מספקת.

החוק הקיים מתייחס בעיקר לקשר עם נכדים קטינים, אך אינו מעניק זכויות שיקום, סיוע רגשי או תמיכה בהתמודדות עם האובדן. בעקבות המלחמה והאובדן הכבד מאז 7 באוקטובר, גובר הצורך להרחיב את מעגל התמיכה. המאמר מציע מעטפת תמיכה הכוללת סיוע רגשי, קבוצות תמיכה, טיפול נפשי, הקלה במיצוי זכויות לסיוע פיזי (כמו גמלת סיעוד), סיוע בהסעות לימי אזכרה, והטבות המותאמות לגיל השלישי, כולל סיוע במימון טיפולים רפואיים, תרופות, ואף סיוע בתשלומי ארנונה, חשמל ומים למצבים פגיעים.

המאמר מדגיש כי סבים וסבתות שכולים לעיתים קרובות אינם מרשים לעצמם לתת מקום לכאבם, מתוך רצון לחזק את ילדיהם. כאב זה, שאינו מקבל ביטוי, עלול להחמיר את מצבם הבריאותי והנפשי. ההכרה בכאבם ובצרכיהם הייחודיים, לצד סיוע מעשי, חיונית לתהליך ההתמודדות והריפוי שלהם. המדינה והחברה נקראות להכיר במצוקתם ולהעניק להם את התמיכה והזכויות שיאפשרו להם להתמודד עם האובדן בכבוד.