ההחלטות, הקונספציה והמחדל הבא: פרשני "היום" משיבים - איפה טעינו?

שלוש שנים לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, כתבי ופרשני "היום" בוחנים את הלקחים שלא נלמדו ואת השאלות הפתוחות. ב-11 באוקטובר 2023, מערכת הביטחון הציעה לתקוף את חיזבאללה בלבנון, אך ראש הממשלה נתניהו, בגיבוי השרים גנץ ואיזנקוט, התנגד, בעוד שר הביטחון גלנט והרמטכ"ל הלוי דחפו למתקפה. ההחלטה לדחות את המהלך נגד חיזבאללה, כחלק מאסטרטגיה של טיפול מדורג באיומים, נחשבת על ידי חלק מהפרשנים כשגויה, בעוד אחרים סבורים שהיא נכונה.

פרשנים אחרים מצביעים על שתי החלטות מרכזיות שישראל הייתה צריכה לקבל בתחילת המלחמה: גיבוש תוכנית ל"יום שאחרי" בעזה עם ממשלה פלשתינית חלופית לחמאס, וניהול מאבק הסברתי עולמי. לטענתם, מהלכים אלו היו יכולים לצמצם את הנזק הבינלאומי ולמנוע את שליטת חמאס בעזה. ישנה גם דעה כי תקיפה בלבנון ב-11 באוקטובר או כיבוש מלא של הרצועה בימים הראשונים היו משנים את פני המלחמה.

הפרשנים דנים בשאלה האם ישראל יצאה מה"קונספציה" של "מדיניות ההכלה" שקדמה ל-7 באוקטובר, אשר שחקה את ההרתעה הישראלית. ישנה תחושה כי הגישה השתנתה לאחר המתקפה, וישראל מתנהגת כ"בריון השכונתי", אך עדיין קיימת תלות בארה"ב והחלטות מתקבלות בוושינגטון. כמו כן, נטען כי הדרג המדיני ממשיך להתנהל עם עבודת מטה לקויה ומידור שרים.

לגבי השאלה האם צה"ל מוגן מפני המחדל הבא, התשובה היא שלילית. למרות שינויים עמוקים שנעשו, קיים פרדוקס צבאי שבו תחושת ביטחון ושליטה עלולה להוביל להפתעות. הלקח המרכזי מ-7 באוקטובר וממלחמת יום הכיפורים הוא שצה"ל אינו מוגן הרמטית וצריך תמיד להיערך ליכולות האויב, לחשוד שינסו להפתיע ולשמור על צניעות.

בנוגע לשאלה האם היה מהלך צבאי בודד שיכול היה למנוע את הטבח, התשובה היא שלא. חמאס השיג יתרון משמעותי בשטח בשעות הראשונות של המתקפה. עם זאת, כיתות הכוננות המקומיות הוכיחו יעילות במניעת פלישה ליישובים, מה שהוביל להרחבתן וחימושן. עיכוב בגיבוש תמונת מצב על ידי צה"ל והפיקוד המרכזי האריך את הלחימה וגרם לאבדות רבות.