פרויקט "אוטף": תיעוד סיפורי 7 באוקטובר על ידי מתנדבים

פרויקט "אוטף", ביוזמתם של רומן קפלון וזואי אלברט כץ, הפך לאחד מפרויקטי התיעוד הבולטים והמשפיעים ביותר המתעדים את אירועי ה-7 באוקטובר, ובפרט בקרב הקהילה דוברת הרוסית. השניים, שאינם אנשי קולנוע במקצועם, יצרו במשך שלוש שנים עשרות סרטים תיעודיים מקצועיים, המתארים את סיפוריהם של אנשים שחייהם השתנו לנצח בעקבות אותו "שבת שחורה", ומתעדים את שאירע בקיבוצים, בכבישים ובפסטיבל נובה. הפרויקט החל כתגובה אישית של קפלון למלחמת המידע שפרצה מיד לאחר הטבח, כאשר ישראל, לטענתו, לא הייתה מוכנה להתמודדות עם תעמולה ודיסאינפורמציה שהופצה ברשתות החברתיות. "אוטף" נועד לא רק לחשוף את האמת ולסכל תעמולה, אלא גם לספק תמיכה ופלטפורמה לגיבורים, למשפחות השכולות ולשורדים, ולהפוך לעדות קולקטיבית לטראומה הלאומית.

קפלון וכץ מתארים את עבודתם כמתנדבים, המממנים את הפרויקט מכספם ומזמנם הפנוי, בנוסף לעבודותיהם העיקריות. זואי אחראית על הלוגיסטיקה, תיאום הראיונות וקבלת האישורים, בעוד רומן מתמקד בבחירת הסיפורים, הצד העיתונאי והטכני. למרות היותם שני אנשים בלבד, איכות הסרטים, הכוללים כ-34 סרטים-פודקאסטים עד כה, מרשימה ומשתווה לעבודתן של צוותים גדולים. השניים פיתחו שיטת עבודה סינרגטית, המאפשרת להם להתמודד עם החומרים הקשים והטראומטיים, ולתמוך זה בזה נפשית, ללא סיוע פסיכולוגי מקצועי חיצוני.

העבודה על הפרויקט גבתה מהיוצרים מחיר אישי. זואי תיארה כיצד סיפורים מסוימים, כמו זה של תומר מקיבוץ נחל עוז או החייל ניק בייזר, הפכו ל"צלקות אישיות" שדרשו ממנה עבודה פנימית להתמודדות. רומן שיתף כי סיפורו האישי הוא זה של השוטר איגור פיבנב, אשר התראיין לערוץ "אוטף" וזמן קצר לאחר מכן התאבד, והותיר אחריו אישה הרה. השניים מדגישים את הקושי בהתמודדות עם סיפורי זוועה, אך גם את חשיבות המשך העבודה למען שימור הזיכרון והפצת האמת, במיוחד לנוכח הפער הנתפס בינם לבין מרכז הארץ. הפרויקט ממשיך לפעול, כולל התמודדות עם תגובות קשות במדורי התגובות ברשת, ושואף להציג את סרטיו בפסטיבלים בינלאומיים.