"אני לא גיבורה, אבא שלי היה גיבור": יתומי צה"ל בשיחה על החיים שהשתנו ברגע

מאז 7 באוקטובר, 1,011 ילדים נוספו למעמד יתומי צה"ל וכוחות הביטחון. ארגון אלמנות ויתומי צה"ל וכוחות הביטחון מקיים ארבע פעמים בשנה מחנות "עוצמה", בהם נפגשים מאות יתומים. במחנות אלו, הילדים חשים תחושת שייכות ומוצאים נחמה בכך שכולם חווים אובדן דומה, ואינם צריכים להסביר את כאבם.

הילדים שיתפו בזיכרונותיהם על אבותיהם, שרבים מהם נפלו בקרבות. אביתר, בן 13.5, נפרד מאביו בבוקר שמחת תורה ומתחרט שלא מנע ממנו לצאת. גאיה, בת 14, למדה מאביה, רס"ם (מיל') תום איש שלום, כיצד להסתדר בשטח, אך כעת היא מתקשה ליהנות מכך בלעדיו. אחיותיה, יעלה ואלונה, נאלצו להיכנס למטבח ולשחזר את מתכוני אביהן, רס"ן (מיל') אורי רוסו. אמיליה, בת 8.5, איבדה את אביה, רס"ם איגור פיבנב, שהתאבד כחצי שנה לאחר ששירת במלחמת חרבות ברזל.

היתומים מתארים את ההתבגרות המואצת שנכפתה עליהם. אביתר מנסה לקחת על עצמו תפקידים בבית כדי לעזור לאמו, בעוד יהלי ונגה, בנות משפחת נדלין, מתקשות לחזור לבית הריק לאחר הלימודים, בהיעדר אביהן שבעבר קיבל אותן בחום. הילדים מביעים את הקושי בהתמודדות עם החיים ללא אב, ומודים כי הם חשים צורך להוריד עומס מאמם.

אייר אליהו, מנהלת מחלקת יתומים צעירים בארגון, מסבירה כי המחנות מאפשרים לילדים "להיות שוב יותר ילדים מיתומים", שכן כולם חווים את אותה המציאות. רוב אנשי הצוות הם בעצמם יתומי צה"ל, המבינים את צרכי הילדים מניסיונם האישי. הגישה היא חינוכית ולא רחמנית, תוך שמירה על חוקי המחנה.

הילדים משתפים בקשיים החברתיים לאחר החזרה לשגרה. הם מתארים כיצד חבריהם לכיתה אינם תמיד יודעים כיצד להגיב לאובדנם, ולעיתים אומרים דברים "סתומים" או מציעים תמיכה שאינה ממומשת. יעלה ואלונה מדגישות כי הן אינן גיבורות, אלא רק ילדות שאיבדו את אביהן, ומבקשות חיבוק במקום מילים ריקות. גאיה מוסיפה כי רק לה מותר לצחוק על דברים הקשורים לאביה, ולא לאחרים.