לא נוכל להשאיר את המחדל ללא תשובות: בלי ועדת חקירה זה עלול לקרות שוב

המאמר דן בצורך הדחוף בהקמת ועדת חקירה ממלכתית שתברר את מחדל 7 באוקטובר, תוך הדגשת הקשיים והמכשולים העומדים בפני הקמתה. גוש השינוי התחייב להקמת ועדה כזו, אך הקיטוב החברתי, חוסר האמון במנגנוני בדיקה ומשך הזמן הארוך שנדרש לוועדות חקירה דומות (כמו ועדת הצוללות או משפט נתניהו) מקשים על יישומה. הכותב מדגיש כי לא ניתן להשאיר את האסון הגדול ביותר מאז השואה ללא תשובות, וכי מבקר המדינה אינו הכתובת המתאימה לבירור מעמיק זה. ללא התמודדות עם השאלות על היעדר התפקוד והשיתוק שאחזו במדינה ובצבא, קיים סיכון לשואה נוספת.

בנימין נתניהו, על פי המאמר, יתנגד להקמת ועדת חקירה, כפי שעשה בעבר. זאת, בשל החשש שמסקנותיה יהיו דומות לאלו של ועדת אסון המירון, שהטילה עליו אחריות אישית למותם של 45 מתפללים עקב אי-פעולה למרות אזהרות. נטען כי גם במקרה של 7 באוקטובר, נתניהו, למרות אזהרות שקיבל, לא פעל לפגוע ביכולות חמאס או לחזק את ההגנה על הגבול. המאמר מבקר את תפיסת הביטחון שהובילה לכישלון, את ההסתמכות על הרתעת חמאס ואת התעלמותו מהאזהרות, תוך שהוא קושר זאת לברית הפוליטית עם הכהניסטים ולהכפפת מדיניות הביטחון למטרות משיחיות.

המאמר מתייחס גם לטענות כי נתניהו התייחס לאזהרות הצבאיות כאל לחץ להרפות מההפיכה המשטרית, וכי תפיסת השבר החברתי בישראל על ידי אויבינו עלולה להוביל לסיכונים נוספים. כמו כן, מוזכרת הבעיה של התרדמה הביטחונית בשבתות ובחגים, כפי שקרה באסון יום כיפור 1973 וב-7 באוקטובר. לבסוף, המאמר דן באחריות האישית של נתניהו, ומציין כי בניגוד לבכירים אחרים שכבר עזבו את תפקידיהם, הוא עדיין בתפקיד. נטען כי ייתכן שיהיה עליו להתמודד לא רק עם המלצות אישיות אלא גם עם אישום פלילי, בדומה למסקנות ועדת המירון. הוועדה, אם תוקם, תצטרך לקבוע האם נתניהו ידע על האזהרות, האם היה עליו לפעול, והאם הימנעותו מפעולה הייתה הגורם המרכזי למחדל.