"ובכן, האם אין להקת חיפושיות הקצב די רצינית כדי להופיע בישראל?"

לפני 60 שנה, בשנת 1966, פורסמה בעיתון "הארץ" ביקורת על תקליט חדש של להקת "חיפושיות הקצב" (הביטלס). המבקר ציין לטובה את העיבודים יוצאי הדופן, השימוש באפקטים, ההומור והמקוריות, ואף השווה שיר אחד למוזיקה קאמרית. בסיום הביקורת נשאלה השאלה האם הלהקה רצינית מספיק כדי להופיע בישראל. הביטלס, כידוע, לא הופיעו בישראל, לאחר שנקבע כי "אין ללהקה ערך אמנותי" וכי היא "גרמה להיסטריה המונית של בני נוער".

בשנת 1966, הביטלס המשיכו להיות פופולריים ברחבי העולם. בקיץ אותה שנה, הלהקה הופיעה בלוס אנג'לס, שם נאלצה לברוח באישון לילה במכונית משוריינת מאצטדיון הבייסבול לאחר שהתנפלו עליה עשרות בני נוער נלהבים. המשטרה נאלצה להשתמש באלות כדי לפנות את המעריצים.

ביפן, לעומת זאת, קבלת הפנים הייתה מעורבת. אלפי מעריצים קיבלו את פניהם בשדה התעופה, אך לצדם הפגינו אלפי אנשי "החברה למען יפן הלאומנית" שקראו להם "לכו להסתפר". למרות ההפגנות בחוץ, ההופעות באולם בטוקיו זכו למחיאות כפיים סוערות. העיתון שיער כי ייתכן שזו תחילת הסוף של שלטון הלהקה, וציין כי גם בארצות הברית נרשמה ירידה במספר הצופים וביקורת חריפה על הצהרותיהם ותסרוקתם.

שנת 1966 הייתה השנה האחרונה שבה הביטלס הופיעו בפני קהל. למרות ירידת המתח, ההתלהבות מהם לא שככה, ואף מדורים כמו "לאישה ולבית" התייחסו לתופעת "כובעי החיפושיות" ול"תסרוקת נוסח החיפושיות" כאל חידושים של השנה.