מדיניות ההתנחלויות של נתניהו וסמוטריץ׳ טובה וגם עובדת

מדיניות ההתנחלויות של נתניהו וסמוטריץ׳, המקדמת בנייה והרחבת סמכויות בשטחי יהודה ושומרון, מציעה יתרון על פני תוכניתו של ליברמן לפירוק הרשות הפלסטינית. היתרון טמון ביכולתה לשנות את המציאות בשטח, לצבור הישגים ישראליים ולשמור על גמישות מדינית מבלי להתחייב להסדר קבע או לויתורים הכרוכים בו. מדיניות זו מאפשרת לישראל לחזק את אחיזתה, לפתח תשתיות ולהעמיק את שליטתה, תוך השארת הבחירה לגבי ההסדר העתידי בידיה.

תוכניתו של ליברמן מבקשת לפרק את הרשות, לבטל את הסכמי אוסלו ולהחיל ריבונות ישראלית בשטחי C, בעוד הניהול האזרחי והסדר הציבורי בשטחי A ו-B יועברו לירדן, והאחריות הביטחונית תישאר בידי ישראל. תוכנית זו נועדה למנוע הקמת מדינה פלסטינית עוינת מבלי להטיל על ישראל את ניהול חיי מיליוני פלסטינים. עם זאת, מימושה תלוי בשיתוף פעולה של ירדן, שאינה בהכרח מעוניינת לנהל שטחים פלסטיניים ומתנגדת לריבונות ישראלית ביו״ש. ללא מנגנון מתפקד, מימון ויכולת לפעול בקרב הציבור הפלסטיני, ישראל עלולה למצוא עצמה נושאת באחריות שביקשה לחסוך.

במסגרת הממשלה הנוכחית, בהובלת סמוטריץ׳, אושרה הקמתם של למעלה מ-100 יישובים חדשים, לצד תקציבי ענק להתיישבות ולכבישים. מהלכים אלו יוצרים בסיס להעמקת האחיזה הישראלית ומשנים את נקודת המוצא לכל דיון עתידי על השטח. נתניהו, מצידו, מאפשר התקדמות תוך הצבת גבולות משיקולים מדיניים וביטחוניים, כפי שבא לידי ביטוי בהתנגדותו להקמת נקודת התיישבות בשטח B. המתח ביניהם מעצב את קצב המהלכים אך מאפשר צבירת הישגים מבלי להתחייב להסדר קבע.

נתניהו הצהיר כי כל עוד הוא ראש הממשלה, לא תקום מדינה פלסטינית. מדיניות זו, בשילוב הפעולות בשטח, יוצרת היגיון אסטרטגי של חסימת מדינה עוינת, חיזוק ההתיישבות ושמירת חופש הפעולה הביטחוני, מבלי לקבל כעת את מלוא האחריות האזרחית. ישראל משנה את התנאים שבהם תתקבל החלטה עתידית, ומשיגה הישגים ממשיים מבלי לשלם מראש את מחיר הסדר כולל. גמישות זו חשובה במיוחד לאור אי-הוודאות לגבי עמדותיהם של שותפים בינלאומיים, כמו ממשל טראמפ, שאינו מעניק תמיכה אוטומטית.

המאמר דן גם בהצעה של דייוויד פרידמן לריבונות ישראלית ביו״ש לצד ממשל עצמי פלסטיני, כפתרון אפשרי להסדר קבע. פרידמן מציע שישראל תחזיק בסמכות המדינית והביטחונית, והפלסטינים ינהלו את ענייניהם האזרחיים. הצעה זו, אם תאומץ, תעביר את הדיון משאלת חלוקת הארץ לשאלת החיים בתוכה, תחת מסגרת ריבונית ישראלית. עם זאת, הצלחתה תלויה בהסדר אזרחי בר-קיימא. בנוסף, המאמר מדגיש את הצורך להיערך למבחן הירושה הפלסטינית עם סיום עידן אבו מאזן, ולהתכונן הן להעברה מסודרת והן למאבק פנימי ברשות, תוך שמירה על ביטחון התושבים ומניעת השתלטות ארגוני טרור.

לסיכום, המדיניות הנוכחית של נתניהו וסמוטריץ׳ עדיפה על פירוק הרשות לפני שנמצא לה תחליף מתפקד. היא מאפשרת לישראל לצבור הישגים, לשמר את חופש הפעולה ולהשאיר בידיה את הבחירה לגבי ההסדר העתידי. ההיערכות ליום שאחרי אבו מאזן חייבת להתבצע כעת, כדי שההישגים בשטח יהפכו ליתרון שישרוד גם את חילופי השלטון.