צרפת: אלימות ברחובות, אנטישמיות גואה והשוואות לרפובליקת ויימאר

בימים האחרונים מתמודדת צרפת עם גל אלימות חסר תקדים, שהחל במחאות סטודנטים על תנאי לימוד ועל היעדר מורים מחליפים, והסלים לאלימות אורבנית נרחבת. רק ביום חמישי האחרון נעצרו 1,949 מפגינים, ובשבוע האחרון נרשמו למעלה מ-5,000 מעצרים. בנוסף, נגרם נזק למוסדות חינוך, מנהלים ושוטרים נפצעו, ומאות בתי ספר נסגרו. אירוע חמור במיוחד התרחש במרסיי, שם אדם כיסה את פניה של אישה בלהבות באמצעות אירוסול ומצית. בקרפנטרה, במהלך חסימת בית ספר, נשמעו קריאות אנטישמיות כגון "שרפנו את ישראל, מי היהודים? רומסים אותם".

הנתונים הדמוגרפיים של צרפת מצביעים על גידול באוכלוסייה המהגרת. בשנת 2025, 11.6% מהאוכלוסייה יהיו מהגרים, ו-20% מהקטינים יהיו צאצאים למהגרים. במקביל, הנתונים הכלכליים של צרפת מדאיגים: החוב הציבורי עומד על כ-120% מהתמ"ג, הגירעון הגיע ל-5.4%, ועלויות הריבית נאמדות ב-74 מיליארד אירו בשנה. דירוג האשראי של המדינה ירד ל-A+, וצרפת לא הצליחה לאזן את תקציבה מאז 1974.

העלייה באנטישמיות בולטת במיוחד. בעוד שב-2022 נרשמו כ-36 אירועים אנטישמיים בחודש, במחצית הראשונה של 2026 נרשמו 533 אירועים, קצב של כ-90 בחודש, עלייה של פי שניים וחצי, עבור קהילה המהווה פחות מ-1% מהאוכלוסייה.

המאמר משווה את המצב בצרפת לרפובליקת ויימאר, תוך הדגשת קווי דמיון כמו חוב לא מבוקר, התפוררות המרכז הפוליטי, עליית הקיצוניים, ואלימות רחוב הופכת לנורמה. עם זאת, המאמר מדגיש כי צרפת של 2026 אינה זהה לרפובליקת ויימאר, וכל משבר אינו מוביל בהכרח ל-1933. עם זאת, ההיסטוריה מלמדת כי במצבים כאלה, הקהילה היהודית היא לרוב הראשונה להיפגע. המאמר מסכם כי צרפת אינה שם, אך המסלול כבר נסלל.