ההייטק הישראלי חזק. השאלה היא כמה ממנו יישאר בישראל

למרות החוסן וההצלחה של תעשיית ההייטק הישראלית, המהווה מנוע צמיחה מרכזי למשק, נרשמת מגמה מדאיגה של מעבר מרכז הכובד של חלק מהתעשייה לחו"ל. נתונים משנת 2025 מראים כי בעוד ההייטק היווה 18.3% מהתוצר ו-58% מהיצוא, שיעור עובדי חברות ההייטק הישראליות הפרטיות שהועסקו בישראל ירד מ-69% ב-2019 ל-62% במרץ 2026, כאשר עיקר הגידול בתעסוקה מחוץ לישראל מתרחש בארה"ב, כולל בתחומי מו"פ והנהלה בכירה. בנוסף, חלה עלייה דרמטית בשיעור הסטארטאפים החדשים הבוחרים להתאגד מחוץ לישראל, מ-20% ב-2022 ל-45% ב-2025, כאשר יותר מ-85% מהחברות שגייסו סבבי Seed גדולים בשלוש השנים האחרונות התאגדו כחברות אמריקאיות.

המעבר הזה, הכולל גם העברת קניין רוחני, מו"פ והנהלה, עלול להוביל לכך שישראל תמשיך לייצר רעיונות ויזמים מצוינים, אך חלק גדל והולך מהערך הכלכלי ייווצר במקומות אחרים. בנוסף, התחזקות השקל מול הדולר מייקרת את עלויות ההעסקה בישראל ומקצרת את ה-Runway של סטארטאפים, מה שהופך את שער החליפין לגורם נוסף בהחלטה היכן להרחיב פעילות.

בעידן הבינה המלאכותית (AI), האתגרים מתעצמים. למרות שישראל נמצאת בנקודת פתיחה טובה, היא אינה יכולה להתחרות בהיקפי ההשקעה של ארה"ב או סין. על מנת לשמר את יתרונה, ישראל צריכה להתמקד באיכות המחקר, במהירות העברת הידע מהאקדמיה לתעשייה, בהתמחות בתחומים בעלי יתרון יחסי, בגישה לתשתיות מחשוב ובשימור ההון האנושי. הממשלה נדרשת ליצור ודאות רגולטורית ומסויית, לבנות תוכנית עבודה לעשור הקרוב, לחזק תמריצים להשקעות בשלבים מוקדמים, להבטיח גישה לתשתיות מחשוב ולהקים מסלול לאומי להכשרה לעידן ה-AI.

ההצלחה הנוכחית של ההייטק הישראלי, שהפגין חוסן יוצא דופן גם בתקופת מלחמה, אינה ערובה לעתיד. יש להגדיר מחדש את מדדי ההצלחה כך שיכללו לא רק אקזיטים, אלא גם את מספר החברות המתאגדות בישראל, היקף התעסוקה המקומית, מיקום המו"פ והקניין הרוחני, ואת הערך הכלכלי שחוזר למשק. המטרה היא לא הסתגרות, אלא הבטחה שחברות ישראליות שהופכות גלובליות ישמרו על מרכז כובד ישראלי.