אחריות שילוחית על אמצעי תקשורת למעשי העיתונאי? פסיקה בעייתית

בית המשפט המחוזי מרכז, בראשות סגן הנשיא אורן שוורץ, פסק כי גלי צה"ל ישלמו פיצויים בסך 450,000 שקל לאפי נוה, לשעבר ראש לשכת עורכי הדין, בגין פריצה לטלפון שלו שחשפה את פרשת "מין תמורת מינויים". השופט שוורץ קבע כי הכתבת לשעבר בגלי צה"ל, הדס שטייף, אחראית לפגיעה בפרטיותו של נוה, וכי הפריצה לטלפון שלו הייתה בעלת נופך פלילי. למרות שגלי צה"ל לא ידעו שמקור המידע הוא בפריצה בלתי חוקית, הוטלה עליהם אחריות שילוחית, כלומר קופת המדינה תישא בפיצוי.

ההחלטה מתבססת על סעיף 13 לפקודת הנזיקין, הקובע כי מעסיק נושא באחריות למעשי עובדו אם בוצעו תוך כדי עבודתו, גם אם באופן בלתי נאות. השופט שוורץ הסביר כי למרות ששטייף ביצעה פעולה בעלת נופך פלילי, היא קיבלה חסינות מהעמדה לדין, והשימוש החדשותי שנעשה במידע על ידי גלי צה"ל תומך בהטלת אחריות שילוחית. הוא הדגיש כי הטלת אחריות שילוחית במקרה זה, למרות הביצוע הלא נאות והנופך הפלילי, נובעת משיקולי מדיניות התומכים בקיומה של עיתונאות תחקירים חופשית וחזקה, וכי הרחבת מעטפת ההגנה לעיתונאי חוקר, גם אם שגה, עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי בשמירה על חופש העיתונות.

עם זאת, השופט שוורץ ציין כי מדובר במקרה ייחודי. המאמר מעלה ביקורת על הפסיקה, וטוען כי חופש העיתונות אינו כולל חופש עבריינות, וכי הטלת אחריות שילוחית עלולה להוות "שיק פתוח" לעיתונאים לעבור על החוק, מתוך ידיעה שמעסיקם ישלם. כמו כן, נטען כי הדבר עלול לפגוע בחופש העיתונות דווקא, שכן אמצעי התקשורת עלולים לחשוש מפרסומים שעלולים לסבך אותם. מוצע כי אמצעי תקשורת לא יישא באחריות למעשה פלילי של עיתונאי, אלא אם יוכח שאושר מראש או לפחות נודע עליו בדיעבד, וכי יש להבהיר לעיתונאים את גבולות המותר והאסור בעבודתם.