העלות מתומחרת חלקית: סיכון האקלים כבר בתזרים ולא רק בדוח הקיימות

שבוע האקלים בניו יורק, שנערך לצד העצרת הכללית של האו"ם, הדגיש כי ההתמודדות עם שינויי האקלים דורשת לא רק קביעת יעדים טכנולוגיים אלא גם פיתוח תשתיות פיזיות וכלכליות עמידות. על אף התקדמות של חברות רבות במעבר למקורות אנרגיה מתחדשים, חסמים כמו היצע מוגבל, עלויות גבוהות ומגבלות רגולטוריות מעכבים את השגת היעדים. הפער בין השאיפות האקלימיות לבין התשתיות הקיימות יוצר סיכונים כלכליים ממשיים, המתבטאים בפגיעה ברציפות התפעולית, בהכנסות, בתזרים המזומנים וביכולת החזר החוב.

הסיכונים האקלימיים אינם מופיעים רק בדוחות קיימות, אלא משפיעים ישירות על פעילות עסקית, כגון עלויות ביטוח גבוהות יותר, שיבושים באספקת חומרי גלם או מחסור במים לקירור מתקנים, כפי שקורה במרכזי נתונים רבים. דוח של כוח המשימה הבין-לאומי לדיווחי טבע (TNFD) מצא כי 45% ממרכזי הנתונים בעולם ממוקמים באזורים עם סיכון גבוה למחסור במים. הדבר מחייב את המערכת הפיננסית לבחון את החשיפה הפיזית של לקוחותיה לתזרים המזומנים שלהם, ולא רק את הצהרותיהם על קיימות.

הכותב, יאיר אבידן, כלכלן בכיר לשעבר, מדגיש כי על מוסדות פיננסיים לנהל סיכונים אקלימיים באופן פרואקטיבי, על ידי מימון פתרונות כמו התייעלות אנרגטית, אגירת חשמל ושימוש חוזר במים. התאמת תנאי המימון לאבני דרך מדידות של הפחתת סיכון יכולה לשפר את עמידות העסק ויכולת ההחזר שלו. הדבר רלוונטי במיוחד לישראל, שבה חוסן אקלימי, תפעולי ולאומי שלובים זה בזה בשל תלותה בתשתיות ארציות ובנתיבי אספקה ארוכים.

האחריות לניהול סיכונים אקלימיים מוטלת על גורמים רבים, כולל דירקטוריונים, הנהלות חברות ומוסדות פיננסיים, וכן על המדינה באמצעות האצת תשתיות וקביעת תקנים. הדיון האקלימי מתמקד כעת בשאלה מה נדרש לעשות היום כדי להבטיח שמערכות חיוניות יתפקדו מחר, ולא רק ביעדים ארוכי טווח. זיהוי הסיכון לפני הפגיעה בתזרים, באמצעות החלטות השקעה ומימון מושכלות, הוא המפתח לניהולו.