היא חשבה שהיא פשוט לא מספיק טובה. הסיבה הייתה אחרת

מאמר זה דן בהפרעת קשב (ADHD) שאינה מאובחנת אצל נשים רבות עד לגיל בגרות, בשל אופן ביטויה השונה אצלן בהשוואה לגברים. בעוד אצל בנים ההפרעה מתבטאת לרוב בהיפראקטיביות חיצונית ובולטת, אצל בנות היא נוטה להיות פנימית ושקטה יותר. ילדות עם ADHD לומדות להסוות את הקשיים שלהן באמצעות מנגנוני פיצוי, מה שמוביל לכך שהן אינן מופנות לאבחון בגיל צעיר.

כאשר נשים אלו מגיעות לבגרות, הדרישות הגוברות של החיים, קריירה, זוגיות, גידול ילדים וניהול משק הבית, יוצרות עומס קוגניטיבי שעלול להוביל לקריסה. הן חוות חרדות, הצפה חושית ותנודות במצב הרוח, ולעיתים קרובות מאשימות את עצמן או מואשמות על ידי סביבתן בעצלנות או בחוסר אחריות, מבלי להבין שהקשיים נובעים ממקור נוירולוגי.

האבחון המאוחר של ADHD אצל נשים יכול להוות "גלגל הצלה" אישי וזוגי. הוא מספק הסבר מדעי לקשיים שנשאו לאורך שנים, מקל על תחושת האשמה העצמית ומאפשר להפסיק את ההלקאה העצמית. בנוסף, האבחון יכול להציל מערכות יחסים, שכן הוא מסייע לבני זוג להבין את מקור הקשיים (כמו שכחנות או התפרצויות רגשיות) ולבנות תקשורת ותמיכה הדדית.

המאמר ממליץ לנשים שמרגישות שהן מזדהות עם התיאור להפסיק להאשים את עצמן, לפנות לאבחון מקצועי המתמחה בנשים ובמבוגרים, ולבנות סביבה תומכת. ד"ר שירלי הרשקו, מומחית להפרעת קשב, מדגישה כי זהו הזמן להוריד מסכות, להפסיק להתנצל על מי שהן, ולחיות חיים מלאים ומודעים יותר.