הטרגדיה הפוליטית הישראלית: כולם בוחרים באסטרטגיה המזיקה ביותר

המאמר טוען כי הפוליטיקה הישראלית נקלעה למבוי סתום מאז בחירות 2019, כאשר חמש מערכות בחירות חוזרות ונשנות הובילו למבוי סתום פוליטי, המונע על ידי אסטרטגיית החרם והגוש. המחבר מצביע על כך שהפוליטיקאים, הן מהימין והן מהשמאל, אימצו את הגישה המזיקה הזו, שבה ניצחון הגוש הפך לאידיאולוגיה המרכזית, על חשבון האינטרס הלאומי והיכולת להקים ממשלות יציבות.

המאמר מפרט את ההיסטוריה הפוליטית מאז 2019, החל מבחירות 2019 א' שבהן כחול לבן והליכוד קיבלו מספר מנדטים דומה, אך חוסר היכולת להקים ממשלה הוביל לבחירות נוספות. הוא מציין כי החרם על נתניהו, בראשות יאיר לפיד, היה גורם מרכזי, בעוד נתניהו פיתח את תורת הגוש כדי להתמודד עם החרם. תורות אלו, לטענת המאמר, הובילו להקצנה ולחוסר יכולת לייצר גשרים בין מפלגות.

המאמר ממשיך ומתאר את המבוי הסתום הפוליטי שהוביל לממשלות כמו הממשלה הפריטטית בין הליכוד לכחול לבן ב-2020, ממשלת השינוי ב-2021, וממשלת הימין ב-2022, כולן התפרקו או נתפסו כגרועות מקודמותיהן. המחבר טוען כי למרות המשברים הלאומיים והאיומים הקיומיים, הפוליטיקאים ממשיכים באותה גישה, כאשר אידיאולוגיית הגושיזם מכסה על כשליהם ומנציחה את המצב הקיים.

לסיכום, המאמר קורא להחלפת דור הפוליטיקאים הנוכחי וחזרה לאידיאולוגיה ציונית ופחות גושית, כדי לשנות כיוון ולהימנע מאסון לאומי נוסף. הוא מדגיש כי הפוליטיקאים יצרו כלא תודעתי עבור הציבור, שבו הם עצמם לכודים כעת, וכי התוצאה הסבירה של הבחירות הקרובות, אם תתבסס על הגושיזם, תהיה אסון.