פרו היא פרו-ישראל

הכותבת, ד"ר איריס פוסקלינסקי, מתארת חודש טיול בפרו כחוויה מתקנת לתחושת הניכור שחוותה כישראלית בעולם בשנים האחרונות. היא מציינת כי בשלוש השנים האחרונות, לא פשוט להיות ישראלי בחו"ל, וכי נאלצה לוותר על הצגה בכנסים אקדמיים בשוודיה ובגרמניה מחשש למחאות. היא מתארת הפגנה במונטריאול בה הוצגה ישראל כ"טובחת בילדים" באמצעות שלטים ומיצגים, וכן עימות אלים בארצות הברית שהוביל לפיטוריו של ישראלי שניסה לדבר עם המפגינים. בנוסף, היא מספרת על מאמר אקדמי שנדחה בטענה שישראל מבצעת "רצח עם בעזה".

לעומת זאת, בפרו, לדבריה, זכתה ליחס חם ומכבד, והרגישה שניתן להודות בגאווה שהיא מישראל. היא מתארת את פרו כמדינה יפהפייה ומגוונת, יעד מועדף על חיילים משוחררים, סטודנטים ופצועים, המחפשים מפלט מהמציאות הישראלית. היא מציינת כי הישראלים שפגשה שם היו בעיקר צעירים ששירתו במילואים בשנים האחרונות, וכי היא חשה כלפיהם דאגה הורית. הכותבת מדגישה כי בפרו לא נתקלה במחאות אנטי-ישראליות או בגרפיטי מאשים, בניגוד לבירות אירופאיות. היא אימצה שני הרגלים במהלך הטיול: לפזר "ישראל טובה" על ידי אדיבות ונדיבות, ולנקות מדבקות אנטי-ישראליות.

פוסקלינסקי מוסיפה כי הפרואנים הם אנשים שמחים, בניגוד לישראלים ש"שכחו איך לשמוח" וטבעו באבל ובשכול. היא מציינת כי חדשות העולם אינן מעניינות את הפרואנים, מה שמוריד מתח ומקל על החוויה. עם זאת, היא מזהירה מפני ואקום ידע שעלול לאפשר חדירת פרופגנדה אנטי-ישראלית בעתיד. היא קוראת לישראלים לצאת לעולם כשגרירים של "ישראל היפה" ולזרוע זרעים של טוב, במיוחד במקומות כמו פרו, בהם הקרקע פחות מעובדת בשנאה. היא מסכמת כי פרו היא יעד תיירותי שעושה טוב על הלב, "פרו, פרו-ישראל", וממליצה על המקום כאידיאלי ל"האט".