לא רק ההתרעה: המחדל שהתחיל הרבה לפני 7 באוקטובר

המאמר טוען כי הכשל הביטחוני והמודיעיני שהוביל לאירועי 7 באוקטובר אינו מסתכם בשאלה האם ראש הממשלה קיבל התרעה מפורשת, אלא נובע מכשל מערכתי עמוק יותר שהחל עוד לפני המתקפה. הכשל המרכזי היה ההנחה הרווחת בישראל שחמאס מורתע ואינו מעוניין במלחמה, אלא מעדיף הקלות כלכליות. הנחה זו, ששלטה בדרג המדיני, השפיעה על אופן שבו נשאלו שאלות מודיעיניות וכיצד פורש המידע שהתקבל, ויצרה מעגל סגור שבו המדיניות מסגרה את המודיעין.

הכותבים מביאים דוגמאות לכך כיצד מסרים שהגיעו מגורמים חיצוניים, כמו מצרים ואיחוד האמירויות, פורשו לא כאיום ממשי אלא כניסיון לקדם הסדרה, וכיצד איתותים של סינוואר נתפסו כדברי רהב ולא כאיום ממשי. הם משווים את המצב למלחמת יום הכיפורים, שם אזהרות לא הצליחו לערער את הקונספציה הקיימת.

בנוסף, עולה כי חלק מהמסרים ההתרעתיים כלל לא הגיעו לגורמים המקצועיים, מה שמצביע על כשל נוסף של אי-העברת מידע. המאמר מדגיש את אחריותו של ראש הממשלה בגיבוש הערכת המודיעין הלאומית, אך מצביע על היעדר גורם מקצועי עצמאי מתחתיו שאחראי על שילוב כלל המידע לכדי תמונה לאומית אחת. מצב זה מונע ממידע ביטחוני המגיע אליו בערוצים חשאיים להגיע לגורמי המקצוע.

הכותבים ממליצים על קביעת מנגנון שיבטיח שמידע ביטחוני המגיע לראש הממשלה או לשרים בערוצים מדיניים יתועד ויועבר לבדיקה מקצועית. כמו כן, נדרש נוהל מחייב להעברת מידע כזה לגורמי המקצוע, וכן דיון מחודש בהערכות המדיניות והנחות היסוד כאשר מתגלה פער משמעותי. מוצע להקים גוף קטן ועצמאי להערכת מודיעין לאומית שיסייע בגיבוש התמונה הכוללת, תוך שמירה על אחריותו של ראש הממשלה.