מדוע לא הקשיבו להן?

לקראת יום השנה השלישי לטבח שבוצע ב-7 באוקטובר, עולות שאלות קשות בנוגע לאופן שבו מפקדים בכירים התעלמו מאזהרותיהן של תצפיתניות ונגדת מיחידה 8200, שהתריעו על הכנות למלחמה. התצפיתניות לא הסתפקו בהעברת מידע, אלא ביקשו להסביר את משמעותו בזמן שאפשר היה לפעול. עם זאת, הן נתקלו ביחס מזלזל, כאשר נאמר להן: "תמשיכו להסתכל במצלמות ותשתקו", והמסר היה ברור: "אתן העיניים, לא המוח".

במקרה של נגדת ו', קצין מודיעין בכיר אמנם העריך את המידע שמסרה על תרגיל חמאס כ"זהב", אך דחה את התרחיש כ"דמיוני לחלוטין". כלומר, המידע זכה להערכה, אך משמעותו והאפשרות למימושו נדחו. התצפיתניות נשללה זכותן לפרש את מה שראו, בעוד אצל הנגדת המידע זכה לשבחים אך משמעותו נדחתה. תחקיר "ידיעות אחרונות" מצביע על כך שגם בסקירה בנובמבר 2022, למרות זיהוי 24 פלוגות נוח'בה, יכולת ההתקפה המתואמת הוערכה בכ-70 לוחמים בלבד, מה שמראה על קושי בהערכת סדר הכוחות האמיתי והיכולת להפעילו במתקפה מתואמת.

המאמר מסביר כיצד קושי קוגניטיבי לשנות תפיסה קיימת, הנובע משנים של תפיסת ביטחון שוטף וסבבי לחימה, הקשה על המפקדים לזהות את השינוי בתפיסת האויב. כל אימון נוסף יכול היה להיתפס כהכנה לפשיטה ולא כחלק מהיערכות למלחמה. בנוסף, פערי דרגה, גיל וניסיון גרמו למפקדים להעדיף את פרשנותם על פני הערכות החיילות, מתוך הנחה שהן חסרות את ההיכרות הרחבה עם האויב. מחקרים מצביעים על כך שכוח מגביר ביטחון עצמי ומפחית נכונות להסתמך על עצות.

כדי למנוע הישנות מקרים דומים, מוצע לחייב מפקדים לחתום אישית על סיכומי דיונים וביקורים, הכוללים את ההסתייגויות שהועלו ואת ההחלטות בעניינן, בדומה למנגנונים שהונהגו לאחר מלחמת יום הכיפורים. יש לעודד הגשת הערכות עצמאיות בכתב, לחייב מענה מנומק וחתום אישית, ולאפשר תיקון השמטות בסיכום. חתימה אישית כזו מבטאת אישור אישי של המפקד לתוכן, ומטרתה לעודד בחינה רצינית ולהותיר תיעוד לביקורת וללמידה. הדבר עשוי היה למנוע את ההפתעה שאפשרה את הטבח ביישובי העוטף.