לרשימה השחורה של האו"ם אין שיניים, אבל היא נושכת את הכלכלה הישראלית

משרד נציב זכויות האדם של האו״ם פרסם עדכון למאגר חברות המעורבות בפעילויות הקשורות להתנחלויות בגדה המערבית ומזרח ירושלים. המאגר, שקיים כבר עשור, הורחב ב-61 חברות חדשות, חמש הוסרו, וכעת הוא כולל 214 חברות מ-11 מדינות. למרות שאין למאגר סמכויות אכיפה רשמיות כמו הטלת קנסות או הקפאת נכסים, הופעת חברה בו עלולה להשפיע על כלכלת ישראל.

בישראל טוענים כי המאגר מפלה וחסר בסיס משפטי, וכי אין לו מקבילה ביחס לאזורי סכסוך אחרים. האו״ם, לעומת זאת, מציג אותו ככלי לשקיפות ואחריות תאגידית. הבעיה הכלכלית העיקרית נובעת מכך ש-90% מהחברות ברשימה הן ישראליות, ובתוספת חברות זרות בעלות זיקה לישראל, השיעור מגיע ל-94%. בעדכון האחרון, 55 מתוך 61 החברות החדשות הן ישראליות.

ברשימה נכללות חברות ישראליות גדולות ומוכרות מתחומי הבנקאות (הפועלים, לאומי, דיסקונט, מזרחי-טפחות, הבינלאומי), התקשורת (בזק, סלקום, פרטנר, HOT), הקמעונאות (שופרסל, רמי לוי), הנדל״ן והתשתיות (שיכון ובינוי, שפיר, אלקטרה), וכן חברות כמו תנובה, נטפים, אדמה, תעבורה, ממ״ן, אלוני חץ ואנרג'יקס. חברות אלו מהוות חלק משמעותי משרשרת האספקה, המימון, המזון, האנרגיה, התחבורה והתשתיות של ישראל.

הופעת חברה ברשימה זו מגדילה את הסיכון התדמיתי והתפעולי עבורה. בדיקות נאותות (Due Diligence) של משקיעים, בנקים וחברות בינלאומיות כוללות כיום גם היבטים של זכויות אדם וסיכונים מוניטיניים. חברות המופיעות במאגר עלולות להיתקל בקושי בגיוס הון, קבלת מימון או יצירת שותפויות עסקיות, מה שמוביל לתופעת ה-"De-risking", העלאת מחיר החיכוך בעשיית עסקים עם ישראל.

בנוסף, יוזמות אירופאיות כמו חוק שרשרת האספקה של האיחוד האירופי (CSDDD) מחייבות תאגידים גדולים לוודא ששרשרת האספקה שלהם נקייה מפגיעה בזכויות אדם, מה שעלול להוביל לקנסות משמעותיים ותביעות אזרחיות. למרות שהחוקים הללו אינם מהווים חרם רשמי על ישראל, הם עלולים להקשות על חברות ישראליות לפעול בשווקים הבינלאומיים, שכן משקיעים וגורמים עסקיים עשויים להעדיף חלופות פשוטות ונטולות סיכון.