האו"ם מגביר לחץ על ישראל: רשימת חברות חדשה וחשש מגל חרמות

ארגון האומות המאוחדות מגביר את הלחץ על ישראל באמצעות יצירת מנגנונים חדשים שעלולים להוביל לחרמות על עסקים ישראליים. צעד אחרון שנעשה הוא הרחבת רשימת החברות הקשורות להתנחלויות ביהודה ושומרון, הכוללת כעת 214 עסקים, ביניהם "תנובה" ו"נטפים". כותב הטור בעיתון "מעריב", דוד בן-באסט, רואה בכך המשך למדיניות ארוכת שנים של החלת החלטות ומנגנונים ייחודיים נגד ישראל במסגרת האו"ם. כניסה לרשימה זו אינה מהווה האשמה פלילית או הכרה בהפרה, אך היא עלולה לשמש בסיס לקמפיינים חדשים של חרם, סרבנות לשיתוף פעולה ולחץ על חברות בינלאומיות הפועלות מול עסקים ישראליים.

ההשלכות עלולות להשפיע גם על הפלסטינים, שכן עובדים פלסטינים מועסקים במפעלים אלו, ופגיעה בפעילותן או אובדן שותפים זרים עלולים להוביל לאובדן מקומות עבודה. הלחץ אינו מוגבל רק למגזר העסקי. במועצת האו"ם לזכויות אדם קיים סעיף קבוע 7, המוקדש לישראל ולשטחים הפלסטיניים. בנוסף, בספטמבר 2024, העצרת הכללית אימצה החלטה הקוראת לסיום הנוכחות הישראלית בשטחים הפלסטיניים במועד מוגדר, ברוב של 124 מדינות תומכות מול 14 מתנגדות.

החלטות אלו יוצרות בסיס לצעדים נוספים נגד ישראל בזירה הבינלאומית, הכוללים לא רק החלטות פוליטיות אלא גם לחץ כלכלי על חברות, הגבלות על מוצרים ותמיכה ביוזמות חרם. צעדים אלו כבר חורגים מגבולות האו"ם, כפי שניתן לראות במגבלות על ייבוא מוצרים מהתנחלויות בהולנד, ובדרישה של מספר חברות טלוויזיה אירופאיות מישראל לא להשתתף באירוויזיון 2026. כיוון לחץ נוסף הוא ההכרה במדינה פלסטינית, צעד שמקודם על ידי צרפת ומדינות נוספות, למרות שאלת עתיד חמאס והבטחת הביטחון.

המאמר משווה את היחס לישראל ליחס למדינות אחרות, כגון רוסיה ואוקראינה, וסין והאויגורים, ומציין כי מדינות אלו שומרות על מעמדן וזכות הווטו במועצת הביטחון. המאמר מזכיר את החלטת העצרת הכללית משנת 1975, שפירשה את הציונות כגזענות, בוטלה רק ב-1991, והשגריר דאז חיים הרצוג קרע את נוסח ההחלטה. ההרחבה של רשימת החברות מצביעה על מעבר הלחץ מהמישור הפוליטי לכלכלי, עם השלכות ישירות על עסקים ישראליים, שותפים זרים וגישה לשווקים בינלאומיים.