שומרים על המדינה, משלמים בקריירה

שלוש שנים לאחר אירועי 7 באוקטובר, המציאות של אנשי המילואים בישראל הפכה למורכבת וטעונה, עד כדי כך שהם נתפסים כסיכון מבני בחברה, הן בעולם הדייטינג והן בשוק התעסוקה. המאמר טוען כי הנטל הביטחוני הפך מזמן גם לנטל כלכלי ותעסוקתי, וכי השוויון בנטל אינו רק עניין של צדק חברתי אלא שאלה קיומית לחוזה האזרחי. מאז 7 באוקטובר, נרשמו כ-26 מיליון ימי מילואים, לעומת 1.8 מיליון בכל שנת 2022, מה שמציב את מערך המילואים במבחן חסר תקדים. בעוד שהמדינה תגמלה את המשרתים ומשפחותיהם, הבעיה של המעסיקים, הנושאים בעלויות תפעוליות גבוהות עקב היעדרות עובדים, נותרה ללא פתרון.

השלכות המצב על אנשי המילואים קשות: 64% מהם דיווחו על פגיעה מקצועית, הכוללת דחיית קידום ואובדן בונוסים, מה שמוביל לתחושה שמשרתי המילואים שווים פחות למעסיקים. ללא רציפות תעסוקתית וחוסן כלכלי של המשרתים, מערך המילואים עלול להיפגע, ובכך גם החוסן הביטחוני של המדינה. הפתרונות הקיימים, כמו הגנה מפיטורים או פיצויים מוגדלים, אינם הופכים את העסקתם לאינטרס עסקי.

כדי להתמודד עם המצב, הושק "תו מילואים", תו תקן מוסרי והתנדבותי למעסיקים, המעיד על מחויבותם ותמיכתם במשרתי המילואים. התו נועד למדוד גיוס, שימור, קידום וחזרה לעבודה של אנשי מילואים. המאמר מדגיש כי נדרשת התגייסות של הנהגת המשק והמדינה, לצד חסות ממלכתית, כדי ליצור מציאות מתוקנת. הפתרון המוצע כולל תמריצים כלכליים למעסיקים, כגון זיכויי מס ומענקים, העדפה במכרזים ממשלתיים לעסקים המחזיקים בתו, והפיכת התו לנורמה מדידה המחברת בין המדינה, המעסיקים וארגוני המילואים. ללא כלים אמיתיים, ההכרה במשרתי המילואים נותרת שטחית, והעסקתם נתפסת כמחווה ציונית בלבד ולא כאינטרס עסקי מובהק. המטרה היא ליצור אקלים תעסוקתי שבו שירות המילואים מהווה יתרון למעסיק, ולא חיסרון.