הטעות של נתניהו: משפט עלילות הדם עלול להתגלות כבומרנג

ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיש השבוע תביעת דיבה באמצעות עורך דינו, חור אוריאל נזרי, נגד כלי תקשורת שפרסמו לכאורה "שתי עלילות דם" הנוגעות לימים שקדמו למתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. התביעה, המבוססת על חוק איסור לשון הרע, עלולה, לטענת הפרשנות, להפוך לבומרנג ולפגוע בנתניהו עצמו.

על פי "העלילה הראשונה", נתניהו קיבל שיחת טלפון בת 45 דקות מנשיא איחוד האמירויות, מוחמד בן זאיד, כשבוע וחצי לפני 7 באוקטובר. בשיחה זו, לכאורה, הזהיר בן זאיד מפני מהלך גדול של חמאס, אך נתניהו הסתיר מידע זה מראשי מערכת הביטחון. "העלילה השנייה" גורסת כי ראש המודיעין הכללי המצרי, עבאס כאמל, התריע בפני נתניהו עשרה ימים לפני המתקפה על "מבצע אימתני" מעזה. לשכת ראש הממשלה הכחישה בעבר קבלת התרעות כאלה.

הגשת תביעת לשון הרע היא כלי לגיטימי להגנה על מוניטין, במיוחד נגד פרסומים עובדתיים שעלולים להשפיל אדם. עם זאת, ההליך המשפטי עלול להפוך לוועדת חקירה דה-פקטו, שבה יעידו עדים ויעלו טענות בנוגע לאחריותו של נתניהו למחדל. חקירה נגדית של עדים אלה עלולה להזיק לנתניהו, בעוד התעלמות מהם עלולה להתפרש כהודאה.

בנוסף, המצב המשפטי הנוכחי, בעקבות פסקי דין כמו אלו שניתנו ב"פרשת סרן ר'" בעניינה של אילנה דיין, מקשה על תובעים בתביעות דיבה. כיום, די בכך שעיתונאי פעל לפי אמות מידה עיתונאיות מקובלות כדי להידחות תביעה נגדו, גם אם הוכח שפרסם מידע שקרי. הדבר עלול להוביל לכך שגם אם נתניהו יזכה בתביעתו, הציבור יראה ב"עלילות הדם" כגושפנקא ציבורית, ללא קשר להוכחות המשפטיות. בעבר, תביעות דיבה היו כלי חשוב להגנה על שמו הטוב של אדם, אך כיום הן פחות יעילות ואינן מכסות את ההוצאות הכרוכות בהן.