תביעת לשון הרע שהגיש נתניהו עלולה להפוך לוועדת חקירה נגדו

ראש הממשלה בנימין נתניהו הגיש תביעת לשון הרע בסך 2.6 מיליון שקלים נגד מספר כלי תקשורת ועיתונאים, שפרסמו כי קיבל התרעה ממוקדת זמן קצר לפני מתקפת ה-7 באוקטובר. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים, אך כתב התביעה הופץ עוד בטרם נפתח תיק רשמי, תופעה המזכירה מקרים קודמים בהם בני הזוג נתניהו הפיצו כתבי טענות לפני הגשתם לבית המשפט.

התביעה מכוונת נגד "הארץ", "ערוץ 12", "ידיעות אחרונות", ynet, וכן נגד העיתונאים שלומי אלדר, רותי יובל, אורי משגב, נדב איל, ברק רביד ואחרים. התנהלות זו, בה פוליטיקאי בכיר תובע עיתונאים המבקרים את כהונתו, נחשבת לאנומליה דמוקרטית. נתניהו מכחיש בתוקף את הפרסומים, וטוען כי לא התקיימו שיחות או פגישות עם נשיא איחוד האמירויות או שר המודיעין המצרי במועדים הנטענים.

עם זאת, התביעה עלולה להפוך לבומרנג עבור נתניהו. הצורך של כלי התקשורת המתגוננים להוכיח את אמיתות הפרסומים, עשוי להפוך את ההליך המשפטי לוועדת חקירה בזעיר אנפין. העיתונאים יוכלו להתגונן באמצעות הגנת "אמת דיברתי" והגנת "העיתונות האחראית", הדורשת הוכחת עבודה עיתונאית יסודית, הצלבת מקורות ואימות עובדות. ריבוי כלי התקשורת שתמכו בפרסומים והתחקיר המקיף של אלדר ויובל מחזקים את ההגנה הזו.

ההליכים המשפטיים צפויים להימשך חודשים ואף שנים, מעבר למועד הבחירות הקרובות, מה שמציג את התביעה כאקט קמפייני. נסיעתו האחרונה של נתניהו לאמירויות, לכאורה לבקש הכחשה מהנשיא בן זאיד, מעלה שאלות לגבי הגבול בין אינטרס ציבורי לאינטרס אישי-פוליטי-משפטי.