נורת אזהרה בשמיים: הבעיה העמוקה שחשפה התקרית במטוס על אבטחת הטיסות לישראל

תקרית ביטחונית בטיסת פליי-דובאי לישראל חשפה שתי בעיות מבניות עמוקות באבטחת התעופה הישראלית, כך לפי דני שנער, לשעבר ראש אגף הביטחון, החירום והסייבר במשרד התחבורה ומומחה בכיר לאבטחת תעופה. הבעיה הראשונה נוגעת למיקומו של משרד התחבורה כאחראי הבלעדי למניעת טרור אווירי, בעיקר בטיסות זרות הנכנסות לישראל. למרות שהאגף ביצע רפורמות משמעותיות מאז 2003, בעקבות פיגועי 11 בספטמבר, ופעל לבדיקת רמת האבטחה בחברות תעופה זרות, נטען כי האחריות המוטלת עליו גדולה מדי ואינה תואמת את היותו גורם רגולטורי ולא מבצעי. בנוסף, חסר לו "מנחה מקצועי" כהגדרתו בחוק.

הבעיה השנייה קשורה למבנה הארגוני של מערך אבטחת התעופה. מזה עשרות שנים, השב"כ אחראי להנחיה המקצועית של חברות התעופה הישראליות דרך אגף הביטחון של אל על, כיום "אופק". מצב זה, בו חברות תעופה כמו ארקיע וישראייר מקבלות שירותי אבטחה מחברה בעלת זיקה לאל על, שגם מתחרה בהן, אינו קיים בשום מקום אחר בעולם. מבנה זה נכפה בשנות ה-70 כאילוץ נוכח גל פיגועים.

שנער מדגיש כי הפעלת אבטחה בחו"ל היא פעילות שלטונית רגישה המחייבת ביצוע על ידי גורם ממלכתי. הוא מציין כי טיסות של חברות זרות המכילות ישראלים אינן זוכות לאותה רמת אבטחה כמו טיסות ישראליות, למרות שהן מהוות יעד מפתה למפגעים. בשנת 2011 נדחתה הצעה להקים רשות ממלכתית לאבטחת תעופה. שנער מסכם כי שני הנושאים הללו, יחד עם סוגיות טקטיות נוספות, דורשים טיפול מיידי לשיפור המענה המבצעי, ואין להסתמך על המזל.