צועקים בתוך תיבת תהודה: הסיבה האמיתית שבגללה גוש איזנקוט מאבד את המתנדנדים | לירז מרגלית

ד"ר לירז מרגלית מנתחת את האסטרטגיה הפוליטית של גוש גדי איזנקוט ואת הקשיים בהם הוא נתקל בניסיונו להחליף את בנימין נתניהו. לדבריה, גוש איזנקוט מתמקד בהצגת עדויות נגד נתניהו, אך רוב הציבור שכבר משוכנע בכך אינו משתנה, והמסרים אינם מגיעים לקהל המתנדנדים. היא מסבירה כי תופעת "תיבת התהודה" גורמת לכך שהמסרים נשארים בתוך קבוצות שכבר משוכנעות, ותופעת "חשיבה מונעת" גורמת לכך שמי שמתנגד לנתניהו רואה בו הוכחה נוספת לשחיתותו, ומי שתומך בו רואה בכך הוכחה לרדיפה. המתנדנדים, שאינם מזדהים עם זהות פוליטית מוגדרת, מסיקים כי "כולם מושחתים" ומתמקדים בשאלה מי ישמור עליהם.

מרגלית משווה את האסטרטגיה של נתניהו לזו שבה השתמש ב-1996, אז הביא את היועץ ארתור פינקלשטיין לבניית מסר עקבי ופשוט שחזר על עצמו, כמו "פרס יחלק את ירושלים", עד שהפך למובן מאליו. ב-2015, סרטון אחד על מצביעים ערבים הצליח לשנות את התוצאה. היא מסבירה את "אפקט האמת המדומה", שבו חזרה על משפט הופכת אותו למוכר, והמוח מפרש מוכרות כאמת. היא מציינת כי גם הקריאה לגוש איזנקוט "שמאל" היא הישג של עיצוב תודעה, למרות שבראשו עומד רמטכ"ל לשעבר.

נתניהו, לטענתה, מצליח לזהות את הפחדים העיקריים של המתנדנדים: חוסר ודאות לגבי תפקודו של איזנקוט כראש ממשלה, וחשש מהכנסת מפלגות ערביות לממשלה. סקרים מחזקים את החשש הזה, שכן לגוש איזנקוט אין רוב ללא המפלגות הערביות. מרגלית מסבירה שכעס, בניגוד לפחד, מייצר תחושת ודאות ומוכנות לסיכון, בעוד פחד מייצר חוסר ודאות וחיפוש אחר המוכר. נתניהו מעוניין שהציבור יפחד מהלא נודע. הפחד הביטחוני פועל לטובתו, בעוד הפחד מאי-שוויון בנטל פועל נגדו, שכן הקואליציה שלו נשענת על מפלגות חרדיות. איזנקוט זיהה זאת והציב תנאי לשותפיו לגבי שירות צבאי או אזרחי, כפי שמשתקף גם בעליית מפלגת "המילואימניקים" בסקרים.